מכתב 200






תרגמה מיידיש ביאנקה רודיך (6.1.2011):
מוצאי שבת 17/3/1934
יקיריי חינה, פניה, ארקה שלום!
את מכתבכם קיבלנו ביום ה'. שמחתי מאוד עם שירך אשר פורסם אחרי הפסקה ממושכת (זאת אומרת אחרי שירך האחרון לִמבוּגָרִים), באמת:



שִיר חֹרֶף נָתַת לִי בִּתִי הַמְשוֹרֶרֶת
שִיר זֹהַר קָסַמְתְּ לִי כְּיַד הָאָבִיב...


כפי שאני מתרשם, את עדיין מתגעגעת לחורף הצפוני כפי שכתבת על כך פעמים מספר, אבל בכל זאת את משוררת דווקא על יום החורף הארץ-ישראלי. כנראה שהצלחת להתאקלם. מהר מהר קלטת את הגוונים הנפלאים שנשפכים מן השמש הארץ-ישראלית והשמיים שלה. אותם גוונים נשקפים באור הצלול הנהדר, גולשים מן ההרים אשר מסביב, ומשתרעים מעל כל עמק יזרעאל המבטיח. נו, מה דעתכם על הפואזיה שהצגתי פה? איני אשם, זה רק בגלל:

שִיר חֹרֶף שֶלָךְ כְּמִשְתֶּה רַב תִפְאֶרֶת
דְבָרַיִךְ כְּיַיִן חָרִיף מְשַכְּרִים...


אני זוכר, פניצ'קה, בשנת 1926, לפני ה"שבת הגדול" את הדפסת את שירך "קרן אור". כעת קיבלנו גם לפני ה"שבת הגדול" – יום הולדתך, שיר מבריק. שיהיה זה בשבילך סימן לבאות. השיר מצא חן בעיני כולם.נהנינו, פניצ'קה, לקרוא במכתבך על ההצלחה שלה זכה שירך "החתולה הזקנה" בגן ילדים בתל-אביב. הקוראים הקטנים החליטו להעניק לך אלבום מעשה ידיהם. ברור, לא חשוב האלבום, כי אם העניין והעונג שעוררה היצירה שלך אצל ילדי ארץ ישראל.
חינוצ'קה, נהנינו לקרוא במכתבך, שקיבלת הזמנה לדגירה ממושבניק בכפר יחזקאל. אנו מבינים שאינך יכולה להכין דגירות ברצף בשביל הקבוצה שלך. כפי שמובן ממכתבך, הסדר הוא כמדומני, 3 דגירות בשנה. אחרי כל דגירה יש לפטם קצת את האפרוחים. איננו לגמרי בורים בעניין זה. אנו מבינים שהמקצוע שלך הוא חשוב. לפתח ענף במשק החדש. אצלנו כל זה מאוד פרימיטיבי. עדיין תרנגולות דוגרות על ביצים, ובוקעים האפרוחים כמה שיש. הם מסתובבים בחצר, בהשגחת אלוהים. בקיצור: זה מתנהל כפי שהתנהל במשך אלפי שנים קודם לכן. אני זוכר, יצא לי פעם לשמוע שבאמריקה אין מושיבים תרנגולת לדגור על הביצים אלא מכניסים לאיזו מכונה ובוקעים אפרוחים חיים. מוזר, אי אפשר היה להאמין שזה יכול להיות. כעת אנו כבר מבינים קצת ב"מכונות". כן אצלנו באורווה עומד כלוב. זליה התקין אותו מארגז. שיינקע קנתה 3 תרנגולות (אגב, בלכתה לשוק היא תמיד קונה סחורה טובה, כך גם ביצים, חמאה, עופות ובעיקר גם בזול. ותדעו, היא מאוד אמיתית, זה לא הטבע שלה להמעיט במחיר כדי שייראה "מציאה". כאשר שיינקע מראה לי את המציאות שקנתה אני מעיר: "מי כמוני יודע שאת משיגה תמיד מציאות. הרי המציאה הגדולה ביותר שמצאת היא שמצאת אותי". שיינקע עונה בחיוך "ואתה מסכן, רוּמית"...). כך עומדות שלוש התרנגולות המכובדות בכלוב. אל תצחקו מן הכלוב שלנו. אנחנו הרי עירונים, בורגנים. אחת מ"חולשותיי" היא האכלת העופות כשאני עומד ומביט עליהן מנקרות. שיינקע קנתה את העופות אתמול, יום שישי, בשוק. היום, לפנות ערב כאשר פיזרתי להן אוכל, מצאתי בכלוב, בפינה נידחת, ביצה גדולה. פתאום שמחתי מאוד והבאתי לשיינקע את המתנה. חינוצ'קה, כתבי איך עבר נשף פורים אצלכם, האם רקדת הרבה ושרת.
מה המנהג החדש [מוֹדָה] החדש שלך שמכתביך כה קצרים? "אני חייבת לסיים את המכתב". המשפט הזה חוזר על עצמו לעיתים קרובות במכתבייך. ביקשת מזליה, חינוצ'קה, שיכתוב יותר, אני חושבת שכאשר זליה יהיה בבית הוא יכתוב יותר. הנה רואה, חינוצ'קה, את דורשת מזליה ואני דורש ממך, כאלה דרכי העולם. פגשתי את ברל. הוא סיפר לי על חתונתה של רחקה (רייזל חזרה משם רק ביום ב' בערב). חוץ מרייזל לא היו אורחים זרים, וגם בת דודתה של מייכל הופקביץ' זיסקינד (אותה, בזמנו שידכו לי, אבל אני לא הכרתי אותה. שוב אני מרוצה שלא נסעתי ולא פגשתי אותה). הגיעו 30 מברקים (ברכות). של חינוצ'קה הגיעה ראשונה, שלנו הגיעה החמישית (נו, תודה לאל שלא האחרונה). אני דווקא אוהב את מספר 5. היות והוא יקר לי איני מנפנף איתו בדיעות תלמידיי כמו מורים אחרים... במוצאי שבת ניגנו כליזמרים כל הלילה. חתונה כמו באמריקה, זמנים טובים. ביום א' בערב הביא ישראלקה של שרה (בית"רי) את האורכסטרה של בית"ר שצ'צ'ין, ושוב ניגנו הבית"רים. ניגנו גם את שירך "רכבת" אשר שלחתי להם, והקהל שמח איתו מאוד.
[המשך במכתב 189]

תוספת (ניתן להגדיל ולקרוא כל שיר ע"י לחיצה על התמונה) -
שירי הילדים: שיר הרכבת כפי שהופיע ב"דבר לילדים", תשרי תרצ"ד, ושיר "החתולה הזקנה", חשון תרצ"ד.
שירי המבוגרים בכתב ידה של פניה מתוך מחברת שנתנה לאחותה חינה ב1935 - "קרן אור" מתוך היינט (העיתון היידי "היום"), 1926, ו"יום חורף נתת לי..." שהתפרסם ב"במעלה" 1934.







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

כתבו כאן את התרגום שלכם. אם יש תיקון לתרגום אחר, או תוספת - אנא ציינו זאת. כל תרגום והערה עוברים אישור ולא יופיעו מיידית. תודה על עזרתכם!