‏הצגת רשומות עם תוויות פולנית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פולנית. הצג את כל הרשומות

מכתב 185


תרגמה מפולנית שושנה וינטראוב (25/12/2010):



פניה ברגשטיין
גבת ליד נהלל
פלשתינה
1.3.1945
לעיריית
העיר אוטבוצק

א.נ.,אני מבקשת שתואילו בטובכם לתת לי ידיעות על גורל משפחתי אשר בשנים האחרונות התגוררה באוטבוצק רח' שקולנה 37.

1) אובסי ברגשטיין, אבא שלי, מורה לעברית הגיע עם פרוץ המלחמה מאוגוסטוב, שרדבור, שם גר ברח' זמנהוף 2, אצל הזוג רונין


2) שיינקה ברגשטיין- אמא, הגיעה יחד עם האב

3) ליזה (אלז'בייטה) ברגשטיין נולדה רונין, האשה של אחי דר' ישראל ברגשטיין, אשר אחרי כיבוש ורשה על ידי הגרמנים עברה לבייליסטוק

4) דורה ברגשטיין, הבת של ליזה וישראל ברגשטיין נולדה ב-2 באפריל 1939

5) הזוג רונין ההורים של ליזה גיסתי. ביום 12 בפברואר יידע אותי אחי מבייליסטוק שכל המשפחה יחד עם משפחת רונין נמצאים באוטבוצק רח' שקולנה 37.
מאז לא היו לי שום ידיעות.

אני מבקשת בהכנעה רבה לקבל תשובה, בתקוה שאקבלנה בקרוב.

בהוקרה עמוקה ובכבוד רב
פניה ברגשטיין                                                        כתובתי
                                                                       פניה ברגשטיין
                                                                       גבת ליד נהלל
                                                                       פלשתינה

מכתב 158






תרגמה מפולנית רותי שקד (8.1.2011):


חינ' !
עכשיו יש לך אהובתי כינוי קטנטון...
אהובתי, כל כך שמחתי במכתבך.
את יודעת, אני אכתוב לך מה רשם לי ביומן ה"......" [בתוך המרכאות יש כינוי לא ברור אבל זה נראה כמו "שימתיה"].
...תודו שזאת הייתה יכולה להיות שטות גדולה אילו מישהו היה נותן את חייו לרגלי אישה, אילו היה מקדיש לה את כל כולו, ואילו היא מצידה הייתה נותנת רק זיכרון שכך היה."
זה הכל, תשפטי לפי זה חינ' הקטנה, איך שאת רוצה. כך חינ' הקטנה זורמים החיים.
שמעי חינ' הקטנה, היום היה לנו שעור של בוגדנובסקי מהמרכז. [מרכז – כתוב באותיות פולניות אבל בפונטיקה עברית] היינו צריכם לספר מהמסילה [עברית]. אני סיפרתי על היום הראשון שלי בעבודה.
נידמה, מה יכול להיות כאן קשה, ואף אחד לא סיפר כראוי. ואני [מילה לא ברורה], כל כך נעים וכל כך טוב...היה כל כך שקט.... ואני עמדתי, ידיי נשענות על הכיסא ודיברתי.
לא הרגשתי דבר. וכאשר גמרתי בוגדנובסקי נתן רפרט שלם איך אני דיברתי טוב ושתיארתי את הרגעים הטובים והחזקים ביותר.
הרגשתי שהיה טוב.
אחר כך היה שעור של שוויגר. היה לנו שיר של ביאליק, אחרי מותי. שוויגר הקריא לנו אותו ושאל מי רוצה לתאר את תוכן השיר. כולם שותקים. אני יושבת על החלון. שוויגר פונה אלי ואומר: נו עָיָלָה, [עילה כתוב בעברית] (עז קטנה) אמרי. שקט כללי ואני מדברת...
עכשיו חינה, החלון פתוח, השמים תכולים ....
ממול יש לנו גן. עלים ירוקים וציפורים מציצות. ומאירה שוכבת אצלי על מהמיטה, כאן ממש לידי ובוכה. אני לא יודעת מדוע. וגם היא כפי הנראה לא יודעת מדוע. לא, אני יודעת. זהו געגוע האביב של לאה תכולת העיניים שלי... היא שוכבת עכשיו רגועה, אל [תהיי עצובה] לאה יקרה ואהובה...
אני יודעת חינה שעכשיו אני אוהבת את כל העולם.
והחנין שלי מתעורר ל[מילה לא ברורה] ומטפל בפרחים.
אתמול סיפרתי עליך ללאה רבין ואת מאוד מוצאת חן בעיניה. היא מבקשת שאבקש ממך לשלוח את הצילום שלך, היא רוצה לראות אותך.
רובין שמח מאוד. הוא אמר שעוד לא גדל, אבל הוא מתכונן לגדול. מלה לא ברורה] לבבי ממנו.

מכתב 145




חלק העברית פוענח ע"י דגנית פרג סברנסקי (29.12.2010):

מוצאי שבת 10/12 שלום לך בתי יקירתי! אתמול קבלנו "גלויה" ממך ושלמנו קנס והיום קבלנו מכתב בלי קנס. שמחתי לקרוא את מכתבך זה שבו את [מודיעה ?] את יצירותיהם של הסופרים המופתיים ושבכלל הנך מרגשת את עצמך בטוב. ראי להחזיק את הכסף כראוי. כתבי אם יחסר לך כסף לימי ישיבתך בורשה ונשלח לך ע"י שלמ'קה. על אודות השירים כתבתי לך כבר בגלויה שהשיר הראשון הגדול מצא חן בעיני אלא לפי דעתי צריך עוד לשפר את סגנונו, והרעיון של השיר השני לא הפיק רצון ממני כלל. אסור כך לדבר ללב ואפילו בשירה!... למה הדבר דומה לאותה האם שאף על פי שהיא אוהבת את ילדה כאישון עינה ובכל זאת בשעה שיציק לה הילד היא מתחילה לאיים עליו שתשליך אותו לכלבים... זליה כותב שעובד בשקידה ושתסלחי לו אם לא יכתוב לך כעת כי טרוד הוא במאד מאד. בקשנו לשלוח לו את שִירַיִך. ראי שמרי את עצמך מהצטננות בימי הקֹר האלה. הריני מנשק אותך בעֹז. שלום וברכה אבא 

[קטע יידיש]

חלק הפולנית תורגם ע"י שושנה וינטראוב (27.12.2010):

את האחת שלי! אין לי זמן לכתוב כי אחר כך הדואר יהיה סגור. תתפרי לך שמלה יפה ותלבשי אותה לבריאות.
מנשקת [ ] חינה

מכתב 087







תרגמה מפולנית שושנה וינטראוב (26/12/2010):

עמוד 1
היי שלום - פרידה

כל הספסלים בגן היו תפוסים. עמדה לרגע חסרת אונים, מבולבלת. אחר כך, כאשר הבחינה שלידי יש מקום פנוי, התקרבה כשהיא מתנדנדת, לאט וללא החלטיות.
מאד רזה, בית חזה שקוע, כפופה קדימה. העיניים מבריקות מחום והידיים רועדות במקצת. השתעלה.
בדאגה, קצת הסמיקה, שאלה: אדוני הנכבד...האם... כאן מותר?
מותר. עניתי בסתמיות.
התיישבה בקצה הספסל, רחוק ממני. העבירה רגל אחת על השניה. הוציאה מהתיק ספרון קטן והחלה לקרוא. כיוון שהשתעממתי שרקתי בשקט.
הרימה את עיניה ופסקה מקריאתה: או, כמה יפה אדוני שורק...אני כל כך הייתי רוצה ללמוד...
-מה ללמוד?
-הרי אמרתי לאדוני, לשרוק. נשמעה תשובה חסרת סבלנות
-אם גברתי רוצה אלמד אותה לשרוק.
פניה נהיו עצובות לפתע "לי אסור..."
-מדוע?
כי אני מאד חולה...ראות...

התקרבתי אליה.
-מזמן?
-לא
-בת כמה גברתי עכשיו?
-עשרים ושמונה
-המ... מדוע גברתי יושבת פה עתה?...
-עכשיו הרי כבר לא משנה...
-שחפת?
-כן

עמוד מס' 2


סגרה את הספר
-בעצם, מדוע זה כל כך מעניין את אדוני? השתעלה חזק
-ככה סתם...במקרה...
הביטה בי בתשומת לב. בפניה, כאילו הבזיקה מחשבה פתאומית
-האם אדוני מגיע לפה לעתים קרובות?
-כן, אבל מחר אני נוסע...
-רחוק?
כן. לחוץ לארץ...
-חבל
-למה גברתי מצטערת - התפלאתי
-כיוון...אדוני בא  כאילו כדי להתראות איתי...להיפרד...
קולה עבר ללחש מחרחר, שהופסק בשיעול.
הסתכלתי הלום בעיניה המבריקות
-אני לא מבין...הרי גברתי לא מכירה אותי...
-אבל אני מכירה את אדוני...ראיתי ואפילו דיברתי...
-איפה? מתי?
-האם אדוני שכח כל כך מהר? בקליניקה...
אדוני בדק אותי... ועוד כמה גברים צעירים...
אדון מבוגר אחד דבר איתך בחצי קול...
לפני שבוע, נשמה בכבדות.
-או, כן - אני נזכר - טוברקולוזיס פסאודולבריס פולמוניום אקוטה...מצב ללא תקווה...מספר שבועות...
ישבנו רגע בשתיקה. הרגשתי בתוכי מין ריקנות משונה ובאותו הזמן כאב ללא שעור.
-גברתי רואה...זה כואב לי מאד...
גברתי תסלח לי...אני חייב מחר לנסוע
יצאתי לרגע...סידורים...  התרוממתי - גם היא קמה
אדוני...האם...אדוני ייפרד ממני לשלום...
הרי אדוני נוסע לזמן ארוך... כאשר אדוני יחזור, אז... בכי הפסיק את דיבורה.
עמדתי חסר אונים, כאוב.
-האם יש לגברתי קרובים כאן... מכרים...
-לא...אין לי... בקשה אדוני - תפסה אותי 
עמ' 3

עוויתית בידי. האם זה ימשך עוד הרבה זמן?...
שעול חרישי, קורע, עיניים בוערות, הורסות, חודרות לעומק הנשמה. מפגינות, פראיות, מתנקמות, מתחננות
-גברתי יכולה לחיות עוד הרבה זמן... אבל צריך לשמור...כי, דרך אגב...דברתי בחוסר החלטיות, כאשר דופק ליבי מואץ ולא סדיר...
-אדון...אבל אדוני ייפרד ממני, לפני שיסע?...אני אין לי כאן אף אחד...
-כמובן.
צנחה עייפה על הספסל כשעל פניה כתמי אודם.
ידעתי שאין הצלה. - הסתכלתי עליה בעיקשות - כאילו לחרוט בזיכרוני את קווי פניה - בהרגשה כואבת של חוסר האונים שלי.
-גברתי בקשה - אמרתי ללא אומץ - אם גברתי תצטרך עזרה חומרית, אני יכול אולי להשתדל...
-בשביל מה? - אני הרי לא צריכה עכשיו...חוץ מזה יש לי רנטה אחרי אבי.
-אם כך---גברתי רואה...מחר בבוקר אני חייב לנסוע, הכרחי...ו...אני מאד...תמיד אזכור...
-בשביל מה אדוני אומר לי כל זאת התלהטה לפתע - אם...אדוני רוצה לעשות בשבילי משהו... שאדוני יבטיח, שכאשר אדוני יחזור


עמ' 4


אדוני יבקר אותי...שם...אדוני יודע...אלרטה אוזדר (ELLARTA OZDER)...
טוב?...
שתקתי רגע, נסער, מדוכא.
שמה על פיה מטפחת, מכוסה חלודה וכתמי דם שהתייבש
-לא, לא מבטיח...כיוון שגברתי עוד הרבה זמן...תחיה הרבה מאד זמן...
-מה פתאום
יותר לא יכולתי, - הושטתי את היד ואמרתי בהדגשה ובחוזקה:
-היי שלום גברתי!
-שלום
נגעתי ביד לחה ולא נעימה.
בצעדים מהירים, בזהירות כאילו מתגנב בגן בבריחה מכוח בלתי נראה הרודף אחרי, עזבתי את המגרש הירוק, המגודר ונשמתי עמוק יותר את האוויר העירוני הספוג בנזין ואבק.

31- 6 -11

 

מסמך 077

זהה למסמך 010



כדי להגדיל את התמונה יש ללחוץ עליה. תרגומים יש להשאיר בתגובה למטה או לשלוח לי לדוא"ל ואני אכניס לתגובות.

מכתב 054




כדי להגדיל את התמונה יש ללחוץ עליה. תרגומים יש להשאיר בתגובה למטה או לשלוח לי לדוא"ל ואני אכניס לתגובות.

מברק 037



כדי להגדיל את התמונה יש ללחוץ עליה. תרגומים יש להשאיר בתגובה למטה או לשלוח לי לדוא"ל ואני אכניס לתגובות.

כרטיס 010

מפולנית - שושנה וינטראוב (25.12.2010):

אלז'ביטה רונין
דר' ישראל ברגשטיין
     נשואים
                         ורשה אוקטובר 1937

מסמך 009







תרגמה מפולנית שושנה וינטראוב (27.12.2010):

טופס של הועד הבינלאומי של הצלב האדום
את הבקשה בטופס של הועד הבינלאומי של הצלב האדום הגישה:

פניה ברגשטיין
גבת ליד נהלל
פלשתינה

חיפוש אחר: ישראל ברגשטיין
זורביה 5 ורשה
נולד ב-1909 ב-שצ'וצ'ין

הבקשה מ- 21.2.40
הבקשה נשלחה למשפחת רונין, שרודבורוב, אוטבוצק


תשובה לחיפוש באמצעות הועד הבינלאומי של הצלב האדום:

ילדי האהובים! אנחנו בריאים בשרודבורוב.
זלה בריא, עובד בבייליסטוק, דורה מתפתחת יפה.
נשיקות
פפה, שיינקה, ליזה

28.3


 

מסמכים 002



תורגם ע"י שושנה וינטראוב (25/12/2010):

מברק
ורשה
ישראל ברגשטיין
מעונות סטודנטים
אלברטוב נסלופי פרהה II

אמא מתה היום בבוקר. ההלויה היום.
זלה תאמר קדיש. תענה
ורשה פפה
[אבא]

שולחת המברק: בורובסקי
טברדה 38/7 פניה ברגשטיין
ורשה

מסמכים - 001




תורגם ע"י שושנה וינטראוב (25/12/2010):

מברק
ברגשטיין בורובסקי
רח' טברדה 38 ורשה
10/11/1929
אני אומר קדיש. אמונתכם באל
זלה