מכתב 209

כדי להגדיל את התמונה יש ללחוץ עליה. תרגומים יש להשאיר בתגובה למטה או לשלוח לי לדוא"ל ואני אכניס לתגובות.


חלק העברית (24.12.2010):

אוגוסטוב 28.2.1937
אהובַי ויקירַי חינה, פניה, ארקה ואשר – שלום!
את מכתבכם עם השיר קבלנו. את המנגינה של השיר אלְמַד, ואחר כך אלמֵד את שיינקה. שִמחו אותנו דבריך, פניה, שאת מודיעה אותנו במכתבך, כי את מרגישה את עצמך טוב, והעיקר שהנך משתפרת בבריאותך. תקותנו חזקה שאם רק לא תשכחי לשמור את בריאותך, כי תחלימי ותשובי לאיתנך. כנראה בזבזת את כחותיך ונחלשת ומשום זה תקפה אותך הקדחת בחֹרף הזה, אחרי זמן כל כך רב של התאקלמות, אחרי שש שנים של ישיבה בארץ. בעוד שני שבועות תמלאנה לגרשונלה שלֹש שנים. יום הולדתו חל בשבוע אחד עם יום הולדתך, פניה. ואני מהרהר: צריך היה לשלוח מתנות בקשר עם יום ההולדת לבת ולנכד; לדאבוני, אינו מִזְדַהֶה הצֹרֶך עם היכֹלֶת, אִי-היכֹלת מפריעה את מִמוּש הצֹרך. אבל מאידך גיסא – אני חושב שאין מתנה כזוּ בעולם שתוכל להשתַּווֹת למתנת ה', שהופיעה בשעת מחלתך והביאה לך את הרפואה הגדולה. משום זה תהיה השמחה בשני ימי ההולדת בשנה הנוכחית. ואני שולח את ברכתי – ברכת אבא וסבא – לבתי ולנכדי היקרים, ששני מלאכים טובים – שלום ואֹשֶר – ילוו אתכם תמיד, וחוטכם המשֻלש לא יִנָתק לעולם... טוב יהיה אם יעלה בידכם לעשות עכשיו תמונתו של גרשונלה, כמו תמונתו של יעקבלה עם עגלתו, המַראָה לנו כל כך ברור את קלסתר פניו של יעקבלה. מגרשונלה יש לנו רק תמונה אחת בהירה וברורה כשהוא בכפות ידיו את הצפצוף [רעשן?]. אבל הצלום הזה הנהו מכבר. כשנזדמן לי לראות ילד עברי בן שלש מצטייר מול עיני גרשונלה ואני חושב בגאון שגרשונלה בודאי יותר מפותח מהילד ההוא ואותה ההרגשה מתעוררת בקרבי בראותי ילד בגילו של יעקבלה. הלא צריכים אתם לדעת, ששני הנכדים שיחיו עוררו בלבי רגשות חדשים לגמרי, רגשות כאלה לא היו ידועים לי במשך כל ימי חיי שעברו. דומה הדבר לנסיעה בקרון הרכבת, מביט אתה מחלון הקרון החוצה רואה אתה שעמודי הטלגרף, עצים ושדות עָפים לפני עיניך, ונדמה לך שאתה עומד במקום אחד. כך העולם מסביב חולף ועובר ומגלה לך בכל פעם נופים חדשים, ורק כשמגיעים לתחנה חדשה מִתְבָרר אז לך על השטח שעברת, על המרחק שנשאר מאחריך... כך הוא אתי. חי אני זה שנים ב"מצב של עמידה", הנני מתבונן לצוּרוֹת החיים בעולם ההולכות ומשתנות לפני עיני. המאורעות הגדולים והפעוטים המתרחשים בעולם והעוברים אחר כך. הנני מסתכל לכל זה, ונדמה לי, שאני בעצמי הנני נמצא מחוץ לעולם המשתנה הזה: הכל חולף ועובר, ואני – עומד במקום אחד. אבל הנה הגעתי לתחנה חשובה מאד, הגעתי לתקופה כל כך רבת-הערך, נעשיתי לסבא. ושני נכדים כבר יש לי, על זאת מעידות התמונות. אמנם התמונות אִלמות הן, לא זכיתי עוד לשמוע את קולותיהם, לא את צחוקם ואף לא את בִּכְיָם. הבנים הם "ההוה" בחיי האדם, הנכדים שייכים כבר יותר לעתיד; בשעה שהאדם נמצא בגיל הנֹער הראשון יש לו "עתיד" משלו המתבטא בחייו הבאים. כשנעשה האדם לבעל משפחה עובר "העתיד" ממנו ומתרכז בחיי הבנים. כשגדלו הבנים והיו בעצמם להורים, עובר "העתיד" שוב לעולם הנכדים...
את שואלת, פניה, איך מבלים אנו באוגוסטוב השקטה והמושלגה את לילות החרף הארועים. מה להשיב לך? משתעממים אנחנו. כאן אין שום צל של חיים חברתיים. כל אחד חי רק לעצמו, מבֻדד מכלם. אין בכל העירה אף בית אחד שיהיה מין בית-ועד, שאפשר היה להכנס לשם ולבלות שעות אחדות מתוך התענינות. או שיושב כל אחד בביתו, או שיוצאים להסתובב על המדרכות והמגע היחידי שיש לך עם הבריות על המדרכה הוא רק קידת הראש מול המַכָּרִים המזדמנים לקראתך. 


בימות החול, כשהנני טרוד בבית הספר, השעמום אינו מורגש כל כך. גרוע יותר הוא ביום שבת וחג אז פשוט אין מָנוס מהשעמום. בשעה שזליה היה באוגוסטוב סבל לא מעט מחֹסֶר חֶברה. בנידון זה אוגוסטוב גרועה אפילו מרייגרוד וראצין [???]. כן, אם רוצה אתה לשחק בקלפים תמצא תמיד חוג אנשים שיקבלו אותך בזרועות פתוחות. בכלל יש להרגיש באחינו השרויים השרויים במדינתנו התרוקנות רוחנית גמורה. השפלות והבורות, הגסות והחוצפה מתגברות בעולמנו ומרימות ראש. צריך היה להדליק פַּנָס, כדיוגינוס היוָני בשעתו, לצאת לשוטט בכל העיר ולחפש אדם! קשה עכשו למצוא אדם שאפשר בבטחה להאמין לו. זוהי הצורה הרוחנית של רוב אחינו היושבים במדינתנו. ישנם אנשים הגונים, אמיצים בישרם ובאמונת רוחם, אבל הם נמצאים אֵי-שם לא מסביב לנו. הנה ימי הפסח עומדים כבר מאחרי כתלנו ואיננו יודעים אם זליה יבוא הביתה לבלות את ימי החג, כמו בכל שנה. חס אני פשוט עליו. יודע אני, שבורשה מבלה הוא את שעותיו הפנויות הרבה יותר טוב, מאשר בימי ישיבתו באוגוסטוב. לישעיה יש משפט בשביל סכסוך קטן שפרץ בינו ובין פקיד בית הדואר (רייזל איננה יודעת ואינה צריכה לדעת מזאת, רק מאיר ושלמקה יודעים). שופט השלום באוגוסטוב שפט אותו למאסר של חדש ימים, וישעיה הגיש ערעור לבית-הדין הסובלקאי. על יסוד דבריו של עורך-הדין מקוים אנו שבסובאלק יטילו על ישעיה מאסר תָלוי (זאוויעשעניע), וזה, כמובן, אינו חשוב כלום. משום זה שואל זליה בגלויתו, הרצופה למכתבי זה, מה נשמע בענינו של ישעיה? ברל נמצא כל העת בברסטוביץ הוא משתכר שם משעורים אחדים שיש לו. אצלכם, כפי שאתם כותבים, פסקו כבר הגשמים והאביב הנעים בא. אצלנו עומד החרף כעט בכל תקפו. הארץ מכוסה בשכבה עבה של שלג. המזחלות טסות על פני השלג הקפוא ומצלצלות כאילו עומדים אנו עכשיו בטבת ולא בסוף אדר. כן, זליה הדפיס בשבועון הפולני: "חיי האשה" מאמר אחד על דבר ה"היסטֶריה" וחתם על המאמר ד"ר י. קצפרובסקי על שם משפחתה של אמי ע"ה. העורך הפולני יודע שזליה הוא יהודי, ולכן, מסופקני, אם יתן לזליה את האפשרות להדפיס מאמרים בשבועון לעתים קרובות ולהמציא לו בזה רוחים. מה היא דעתכם, חינה ואשר, בדבר החששות שהביע לכם זליה בנוגע להתישבותכם העתידה? הקרוב יהיה המושב "הצפון" למפעל רוטנברג? היו ברוב שלום ובאשר, הריני מנשק אתכם ואת גרשונלה ויעקבלה מחמדי
שלכם אבא-סבא
נ.ב. הדיין הציע שדוך בשביל זליה עם בתו של עשיר אחד קופיעץ [?] הגר בעירה "מיר" סמוך לברונוביץ ויש לו עסקים בורשה. לעשיר ההוא יש כבר שני חתנים רופאים ועכשיו הוא רוצה לעשות שדוך עם בתו השלישית. היא גמרה גמנסיון בבראנוביץ, והנה כעת רק תהיה איזו ממשות. אם ה[???] יבוא לידי תוצאות חיוביות אודיעכם את הכל. בכלל, דעו, שנהיה זהירים בצעד רציני כזה. הנ"ל. 

חלק היידיש תורגם ע"י ביאנקה רודיך (6.1.2011):

יקרים שלי!
הנה, לגרשונלה מלאו 3 שנים. יתן אלוהים שיגדל ויהיה לאיש בריא חזק וגדול, ואתם וגם אנחנו נזכה להרבה נחת ממנו. אין אצלנו יותר מפוטוגרפיה ברורה אחת של גרשונלה. גם פאפא וגם אני היינו רוצים תמונה חדשה שלו. חינה יקירתי, אנו שמחים מאוד ביעקבלה. הוא מתפתחת יפה, שיהיה בריא וחזק, יפיפה הוא בודאי. שיהיו בריאים שניהם, שני ילדים יפים, אחד בלונדיני, השני ודאי יהיה שַׁאטֲנִי.
כפי שהנכם רואים, מתקרב ה"ערב פסח". כשהפסח כבר נכנס, זה כבר טוב. אבל עד שמכניסים אותו, זה מאוד קשה. בדיוק כעת, כבר שלושה שבועות אין אצלנו חלוצה. כל ה"קיבוץ" התרוקן כאילו בלילה אחד, אין "קיבוץ". קשה מאוד להשיג נוצריה עכשיו. אני עובדת בפרך לבד. כל היום אני עסוקה ובערבים גם כן. כי צריך לעשות תיקונים, טלאים, וזה קשה, אבל מה אפשר לעשות? לפחות להיות בריאים, זה העיקר. תהיו לי בריאים וכתבו מכתבים טובים.
שלכם
שיינקע

  

גלויה 208

פוענח ב-28.12.2010:

חינה היקרה!

ברכה לך לשנה החדשה תרצ"ב:

יהיו חייך כך יפים

ומלאים אֹשֶר

כמו שֶיָפה האגם "סַיְנֶה",

המלא מים.

         אבא, זאַליאַ.

אוגוסטוב, כ"ד אלול תרצ"א.

גלויה 207

פוענח ע"י אמנון ריבק (28.12.2010):

לשַבָּת הראשונה שלאחר חג הפסח [].
יום הולדתך - חינה יקירה!
מהעֵבֶר השני יש תמונה של מקום יושבך לְשֶעָבַר - ועכשיו? "קבוצת חוגים" פה עין-חרוד! בקבוצת חוגים אין עוד רחוב כמו באותה התמונה אבל תחת זה יש עתיד לה, כמו שיש עתיד לכל ארצנו. בנין העתיד הולך ונבנה בארץ - ואַתְּ הִנֵך בֵּין הבונים!
אנו מאחלים לך שגם עתידך הפרטי יזהיר תמיד באֹשֶר אמִתִי ובשמחת החיים
בשם משפחתנו
אוגוסטוב, ט' ניסן, תרצ"ד

גלויה 206

פענח אלמוני (תגובה מ24/12/2010):

לשבת הראשונה שלאחר פסח תרצ"ג.
הסֶכֶר עוצר את המים, אבל אין ביֶכולתו להחליש את כֹחָם השוטף, להֵפך, הסֶכר המַפְריע גורם, שהמים הסמוכים לו מתגברים עוד יותר בכח שִטפם... - אם האדם מוצא על דרכו מעצורים ומפריעים אַל יֶחַלש, רק להפך יתגבר ברוחו וסופו לנחול נצחון.
אנו מאחלים לך, חינה יקירתנו, להתגבר על כל הקוֹשִיים שבחיים ושנצחונך לא יְאַחֵר לבוא.
אבא, שיינקע, זאַלאַ.
אוגוסטוב, מוצאי שבת הגדול 8.4.1933

תמונה והקדשה 205



לאחותי היחידה

הטובה.

פניה,

אוגוסטוב 25.6.1928

מכתב 203

תורגם מיידיש ע"י ביאנקה רודיך (6.1.2011):

אוגוסטוב, מוצאי שבת 6/12/1930 

יקיריי חינה, פניה, ארקה! 

אכתוב לכם על חיי החדשים. מיד, ביום א', היום הראשון אחרי ביאלוסטוק, התחילו לזרום מכל הפינות, ברכות "מזל טוב", עד יצא עשן. רק אחד לא בירך אותי, אבל חקר כל הזמן לגבי יציאתכם מביאלוסטוק. בודאי מובן לכם שהיה זה זלקובסקי (בהיר כביום שמש! שאותו ברנש שיודע הכל, אבל שמר על כבודו.) אני מסרתי לו, שהזכירו אותו בביאלוסטוק וארקה אמר: "היה ודאי טוב אילו זליקובסקי היה על ידינו". הוא ענה ברצינות גמורה: "יתכן שזה יקרה במציאות". 

ברכות ה"מזל טוב" כה בלבלו את הראש ששכחתי לכתוב לכם מיד בתחילת המכתב על כך שקיבלתי את הגלויות מכם וגם מכתב מזליה, יחד עם מכתב מפניה ובו פוטוגרפיה. אין לתאר את שמחתי עם בגלויתכם מוורשה, כתיבה בתוך הקרון בו הצלחתם להתמקם בנוחיות לאחר שהכל הסתדר על הצד הטוב ביותר. במיוחד שמחתי בבשורה שפינס קבע שיש שיפור גדול בעיניים שלך חינוצ'קה. ייתן אלוהים, שתמיד יגיעו אלי מכתבים ובהם בשורות טובות. וכאן עלי לשוב ולהזכיר את בקשתי המתמדת, כיתבו תמיד את האמת. אתם ודאי יודעים שאיני אוהב איפור [טשטוש]. כפי שידוע לי, גם אתם מתרחקים מ"איפור", אני מקווה שתמיד תכתבו את האמת הטהורה. אני מצפה למכתבים שבהם תכתבו בפירוט על הגעתכם לארץ, היכרויות, ואיך אתם מסתדרים. אני מתכוון לכתוב לכם בכל יום א'. 

במרוצת השבוע שעבר כבר שילמתי מקצת מן החובות. שילמתי 44 זל' להנדסמן, נתתי 35 זל' לליברמן, 22 זל' לחפץ, 20 זל' לאחיות לינדה, 10 זל' למאיר, גם חיסלתי כבר את כל החוב אצל וורהפטיג, 22.58 זל'. בשבוע שעבר קיבלתי כסף תמורת השיעורים. שמחתי שגם זליה מלווה 5 שיעורים, וגם התמונה שלך, פניצ'קה. את נראית נהדר, יפה. גם "אָבִינוּ" טבנקין. כמעט לא הייתי מזהה אותו אילולי היית כותבת. הוא נראה כה צעיר, הוא עבר אולי ניתוח. חינוצ'קה, אני שולח לך את המכתב שדבורה טננבוים שלחה לך. 

ביום ה' היתה חתונה אצל הקפלונוב-ים, עם כְּלֵיזְמָרִים (חתנו של לוויצקי ועוד איזה "זייפן" אחד). היתה גם קבלת פנים עם ארוחה. לא השתתפתי בחתונה. אני פשוט שונא חתונות כאלה של פעם. אבל אתמול בבוקר, אחרי התפילה, הייתי שם לקידוש. הקפלונוב-ה שאלה איפה חינה כעת, בוורשה או בביאלוסטוק. עניתי: בביאלוסטוק. הברנש נראה כפי שהיה נראה. שלחתי מברק ברכה ע"י הקרן הקיימת. 

חינקֶה יצאה מן הבית עם מכונית ל"ארץ ישראל" שלה (ששמה בפולנית "ברסטביצה" או "בזלסטביצה") באותו 2 בדצמבר, כאשר אתם, יקיריי, יצאתם מוורשה לארץ ישראל שלנו. ביום ו' התקבל ממנה מכתב. חמותה לעתיד לבוא קיבלה את פניהּ בהיכנסה לביתה, בלחם ומלח (מן הסתם ערוך על השולחן ולא בידיים...) ונרות דולקים ו... מאנצקה [???]. כפי שהנכם מבינים, הזקנה הכינה לה קבלת פנים כמו ל"פרזידנט"... יחד עם המכתב הגיע גם פוטוגרפיה. שייקה אומר ש"בתמונה הזאת יצחק נראה טיפש". אני טוען שאיזה ערך יש לצילום אם מכירים את המקור!? הם מתביישים לשלוח תמונה לשמרל בשיקגו. הם שולחים את התמונה לשלומקה. הוא יקבל אותה באותו הזמן שאתם תקבלו את מכתבי זה. מברסטביצה כותבים שהחתן-כלה יצטלמו שוב כדי שיוכלו לשלוח תמונה לשמרל. חינקה כבר קיבלה שעון במתנה. אברהם-איציק יקבל רק כשיגיע לאוגוסטוב ביחד עם חינקה. היא תשאר שם עד לאחר החנוכה. שייקה שלח איתה חבילה לבן-נר מהספריה – 12 ספרים ביידיש ובפולנית. למה לא שלח במהומה הזאת גם ספרים בעברית? חשבתי. אבל לא שאלתי, ומצאתי בעצמי תֵּרוּץ. חינקה זהירה ולא לקחה ספרים בעברית כי פחדה מפני הגיס, אותו איש קטן אשר מבין "באותיות הקטנות". השבוע חגגו תְּנָאִים [אירוסין] לשרה ביילקה דוברין עם בחור מסובלק, גלטשטיין. לאביו יש חנות תכשיטים כמו לקנטורוביץ', והוא עשיר. אבל הבחור, ע"פ שייקה, הוא חתיכת כולירה, לכן הוא לוקח [נדוניה] 2000 דולר. אני לא נכחתי ב"תנאים". אתה רואה ארקה, איך רימו אותך! – השבוע שמעתי כינוי שמאוד נעם לי. אמרו לי בגלוי "החתן שלך". כבר לא צריך לשמור בסוד. "מן אין החתן שלך?" אני מצרף לך ארקה את ה"היינט" – גליון יום ו', את ה"פולקסצייטונג" [עיתון העם] מה-1 לדצמבר, את אותו גליון אין להשיג באוגוסטוב. 

אני חושב על השייט שלכם על הים. הים גועש, הגלים מתנפצים אך האוניה, אשר מתנדנדת במקצת. גם המנוע מרעיש, ואתם ילדיי היקרים, נמצאים שם, בין שני עולמות, ועם כל רגע שעובר אתם מתרחקים מאירופה העתיקה, שם התנפצו תקוות עמנו. אבל אתם מתקרבים לארצנו, האלט-נַיי-לנד, שם נבנה משהו חדש. אתם, ילדיי היקרים, תצטרפו בקרוב לשורות המלוכדות של הבונים שלנו. בעמקי ליבי אני נושא את הברכה היהודית העתיקה: "ה' עִמָכֶם". את צודקת, פניצ'קה, במכתבך מן הקרון, בנסיעה דרך צ'כיה, את כותבת שליבי מלווה אתכם, נוסע עימכם. 

אני הסתדרתי טוב מאוד. ארוחות הצהריים אצל רייזלה הן מצויינות. א ני אשלם לה על הארוחות, כך הבטחתי לה. את, חינוצ'קה, חכמה מאוד. אירגנת את הבית, הכל כמו קודם. מורגשות כאן ביתיות וחמימות. את מכתבי הבא כבר אכתוב לגבת. אני מקווה לקבל מחר, יום ב', מכתב מכם, מווינה או מטרייסט. לכבוד שבת חנוכה כבר יהיה לי מכתב ארצישראלי מכם. 

אני מנשק אתכם יקיריי, 

שלכם פאפא [אבא] 

ארקה, מסור לקרוביך ד"ש לבבי ממני. 

ד"ש מרייזלה ובני ביתה כיתבו לה גם ד"ש 

נ.ב. ד"ש מן החתול 

תעתיק מיידיש ע"י זיגריד בייזל:

[1] אוגוסטאוו, מוצאי שבת 30 - 6/XII
[2] מיינע טייערע כינא, פאניא, ארקע! [3] איך וועל אייך שרייבען פון מיין נייעם לעבען גלייך פון זונטאג, דעם ערשטען [4] טאג נאך ביאליסטאק, האבן זיך אנגעהויבן צו שיטען פון אלע זייטן די מזל [5] טוב'ס, אז עס איז געגאנגען א רויך. נור איינער האט מיר ניט אבגעגעבן [6] קיין מזל טוב, נאר האט זיך אזוי נאכגעפרעגט וועגען אייער אבפאהר פון [7] ביאליסטאק, איר פארשטעהט שוין אז דאס איז זאקליקאווסקי ("קלאר ווי [8] דער טאג" אז דער חברה מאן ווייס פון אלץ, נאר ער האלט פאסאן) [9] איך האב אים איבערגעגעבען, אז מען האט אים אין ביאליסטאק דערמאנט, [10] און אז ארקע האט געזאגט "עס וואלט געווען גוט האבן זאקליקאווסקען [11] לעם זיך", האט ער מיר אויף דעם ערנסט גיענטפערט: "עס קען גרייליך [12] זיין, אז דאס זאל ווירקליך געשעהן"... די מזל טוב'ס האבן מיך אזוי [13] פארדרייט דעם קאפ אז איך האב אייך פארגעסען צו שרייבען גלייך פון [14] אנפאנג בריוו וועגען דעם אז איך האב ערהאלטען אייערע 3 קארטלאך [15] אויך זאליעס בריוו צוזאמען מיט פאניעס בריוו און פאטאגראפיע. איר קענט זיך פארשטעלען [16] ווי איך האב זיך געפרעהט מיט דער לעצטער קארטעל פון ווארשע געשריבען [17] אין אייער קופע, אז איר האט זיך אזוי באקוועם איינגעארדענט [18] אין וואגאן און אלעס גוט ערליידיגט, איבער הויפט האט מיך דערפרעהט [19] די נייעס וואס פינעם האט געפונען אין דיינע אויגען, כינאצקא, [20] א גרויסע בעסערונג, זאל גאט געבען, אז איך זאל שטענדיג האבען [21] פון אייך בריוו מיט גוטע נייעס. נור דא דערמאן איך נאך אמאל [22] מיין ביטע איר זאלט מיר שטענדיג שרייבען דעם אמת. איר ווייסט דאך {2} [23] אז איך האב פיינד פּודער. נאר אזוי ווי איר זינד אויך ווייט פון [24] פּודער האף איך אז איר וועט מיר שרייבען שטענדיג דעם ריינעם [25] אמת. איך ערווארט פון אייך בריוו, אין וועלכע איר זאלט מיר [26] אויספירליך אויסשרייבען פון אייער אנקומען אין לאנד, בעקאנטשאפטן [27] און פון אייער איינארדענען זיך. איך וועל אייך שרייבען יעדען זונטאג. [28] אין משך פון דער פארגאנגענער וואך האב איך שוין בעצאהלט אביסעל [29] חובות. בעצאהלט 44 זל. -אנדסמאנען, געגעבען 35 זל. ליבערמאנען, [30] 22 זל. חפץ, 20 זל. די שוועסטער לינדע, 10 זל. מאיר־ן, איך [31] האב אויך שוין אראבגענומען דעם גאנצען חוב ביי ווארהאפטיגן 22,58 זל. [32] איך האב גראדע בעקומען די פארגאנגענע וואך געלד פון די לעקציעס, [33] איך האב זיך זעהר געפרעהט וואס זאליא האט אייך באגלייט 5 שטונדען [34] צייט און אויך מיט דיין פאטאגראפיע, פאניצקא, דו ביזט ארויס וואונדער- [35] באר שעהן, אויך "אבינו" טבנקין, נאר איך וואלט אים ניט דער- [36] קענט, אזוי יונג זעהט ער אויס, ווען דו זאלסט ניט צושרייבען, ווייזט אויס אז ער האט זיך [37] געלאזט אפערירען ... איך שיק דיר, כינאצקא, איבער א בריוו פון [38] דבורה טעטענבוים געשיקט צו דיר. ביי קאפלאנובנען איז געווען [39] דאנערשטאג די חתונה מיט כלי זמרים (לעוויצקעס איידעם מיט נאך [40] איינעם א דרילפאץ) מיט א קבלת פנים, מיט א מאלצייט, אויף דער [41] חתונה בין איך ניט געווען, ווייל איך האב פשוט פיינט אזוינע פארצייטיגע [42] חתונות נור נעכטען בין איך געווען אין דער פריה נאכן דאווענען [43] אויף קדוש, קאפלאנובנע האט זיך געפרעגט אוואו איז איצט כינא {3} [44] אין ווארשע צי אין בעאליסטאק איך האב געזאגט אז אין ביאליסטאק. [45] דער יונגערמאן זעהט אויס אזוי ווי ער האט אויסגעזעהן ... א טעלעגראמע [46] דורכן קרן קימת האב איך געשיקט. כינקע איז אבגעפארען פון דער [47] היים מיטן אויטא אין איר ארץ ישראל (וואס אין דער פוילישער געא- [48] גראפיע הייסט דאס "ברעסטאוויצע" און אפשר "בזשעסטאוויצע") דעם [49] זעלבען 2-טען דעצעמבער וואס איר מיינע טייערע האט אבגעפארען [50] פון ווארשע אין אונזער ארץ ישראל. פרייטיג איז אנגעקומען פון [51] איר א בריוו אז איר צוקינפטיגער שוויגערמוטער האט איר [52] מקבל פנים געווען ביין אריינקומען אין הויז מיט ברויט, זאלץ [53] מן הסתם אויף א טישעלע ניט אין די הענד... [54] אנגעצונדענע ליכט און ... מאנצקע. ווי איר זעהט האט די [55] אלטע איר איינגעארדענט א קבלת פנים מיט מער צערעמאניע [56] ווי דעם פרעזידענט..., נאר וואס איז דערפון? צוזאמען מיטן [57] בריוו איז אנגעקומען א פאטאגראפיע, שייקע זאגט: "אויף [58] דער פאטאגראפיע זעהט יצחק אויס ווי א טפש"... זאג [59] איך וואסערע ווערדע קען האבן די פאטאגראפיע ווען מען קען [60] דעם אריגינאל?! זיי שעמען זיך צו שיקען שמערלען אין טשיקאגא [61] די פאטאגראפיע און זיי שיקען מיר אוועק שלמקה'ן, וועלכער וועט [62] עס ערהאלטען גלייך ווי איר וועט ערהאלטען מיין בריוו, און אין [63] ברעסטאוויצע שרייבט מען אז די חתן כלה זאלן זיך א צווייטן [64] מאל פאטאגראפירן, כדי מען זאל קענען שיקען שמערלען. חינקע [65] האט שוין געקריגען א מתנה א זייגערל - אבראמיצקי וועט [66] קריגען ערשט נאכדעם ווי ער וועט קומען צו פארען {4} [67] אין אוגוסטאוו צוזאמען מיט כינקען, זי וועט זיך דארטען פערזאמען [68] ביז איבער חנוכה. שייקע האט איר מיט געגעבען איין פעקל [69] ביכער פון ביבליאטעק 12 שטיק אידישע און פוילישע. "פארוואס ניט [70] צו דעם רומל אויך א פאר העברעאישע ביכער?" [71] האב איך זיך געטראכט, אבער ניט געפרעגט, און איך האב [72] אליין געפונען דעם תרוץ, אז כינקע איז דאך גענוג [73] פארזיכטיג האט זי ניט מיטגענומען קיין העברעאישן [74] בוך אויך ווייל זי האט מורא פארן שוואגער, דעם [75] קליינעם יונגענמאנציק, וואס פארשטעהט זיך אין די [76] קליינע פינטעלאך ... ביי שרה ביילקע דאברין איז [77] געווען תנאים היינטיגע וואך מיט א סובאלקער גלאטשטיין [78] זיין פאטער האט א גאלד געשעפט ווי קאנטאראוויץ [79] און איז רייך, אבער דער בחור אליין, זאגט שייקע, [80] איז א שטיק כאלעריע, דערפאר נעמט ער 2000 דאלאר [81] איך בין אויף די תנאים ניט געווען. זעהסט ארקע ווי דו [82] האסט זיך אבגענארט! - די וואך האב איך צום ערשטען [83] מאל אין מיין לעבען אנגעהויבען דא הערן א נאמען זעהר [84] א געשמאקען פאר מיר, מען זאגט מיר אפען "אייער איידים" [85] מען דארף זיך שוין ניט בעהאלטען. "פון וואנען שטאמט אייער [86] איידים?" איך שיק דיר, ארקע, דעם "היינט" פון פרייטאג, די "פאלקס [87] צייטונג" האלט שוין ניט שייקע פון {5} [88] ערשטען דעצעמבער, און אין אויגוסטאוו איז ניטא וואו צו קויפען דעם נשמער [89] איך טראכט אלץ וועגען אייער פארען אויפן ים, דער ים רוישט, ס'קלאפען [90] די פאלעס אויפן שיף, וועלכער וויקט זיך צו אביסעל, די [91] מאשין קלאפט און איר מיינע טייערע געפינט זיך דארט [92] צווישן צוויי וועלטען נאר מיט יעדער סעקונדע דערווייטערט [93] איר זיך פון דער אלטער אייראפא ווייל אונזער פאלק [94] האט פיעל פון זיינע האפנונגען פארלארען און [95] איר רוקט זיך אלץ נענטער צו אונזער אלט־ניי לאנד [96] וואו עס בויט זיך עפעס נייעס און איר מיינע טייערע [97] וועט אין גיכן אויך אריין אין די געשלאסענע רייהען [98] פון אונזערע בויערער און פון מיין הארץ טראגט [99] זיך צו אייך די אלטע אידישע ברכה: "ה' עמכם". [100] דו האסט רעכט פאניטשקא אין דיין בריוו פון [101] וואגאן פארענדיג איבער טשעכיען אז דו שפירסט [102] אז מיין הארץ פאהרט מיט - מיט אייך ... [103] איך האב איינגעארדענט זיך זעהר גוט, די מיטאגן [104] ביי רייזלען זיינען אויזגעצייכענט איך וועל [105] איר פאר די מיטאגן בעצאהלן אזוי האב איך איר [106] געזאגט, דו ביזט כינאטשקא א חכמה {6} [107] וואס דו האסט איינגעארדענט אין שטוב אלעס ווי פריער [108] ס'שפירט זיך פון דעם אזא היימליכקייט, דעם [109] צווייטען בריוו וועל איך שוין שרייבען אין [110] גבת, איך האף צו בעקומען פון אייך [111] מארגען מאנטיג א בריוו פון וויען צי פון [112] טריעסט. און שבת חנוכה וועל איך שוין [113] האבען פון אייך א ארץ ישראל בריוו. [114] איך קוש אייך מיינע טייערע שטארק [115] אייער פאפא. [116] גיעב אשער, ארקע, א הראציקן גרוס דיינע [117] קרובים. [118] א גרוס פון רייזלען מיט פאמיליע. שרייבט זיי [119] אויך אגרוס. [120] פ.ס. [121] א גרוס אויך פון דער קאץ.

NOTES:
[19] "פינעם"or "פינעס"
[23+24] what is "פּודער"? may similar to the usage of Puder (= powder/rouge) in cosmetics: to conceal something >> not to tell an outright lie but to smooth the hard facts a bit
[29] first letter of the name not clear „ר / ס / ה“

מכתב 201

תרגמה מיידיש ביאנקה רודיך (30.1.2011):

אוגוסטוב, מוצאי שבת, 10/3/1934
יקירים שלי, חינה, פניה, ארקה שלום!
אחרי ציפייה ממושכת קיבלנו ביום ד' את שני המכתבים שלכם. שלחתי יום יום ילד מבית הספר שיביא את המכתב מ"ארץ ישראל" כשיגיע, ובכל יום הוא חזר בידיים ריקות (הדוור מרוקן את התיק בשעה 12:00) אבל ביום ד' ילד השירות שלי הביא ישר לבית הספר, בשעה 11:00, את שני המכתבים מכם. אינכם יכולים לשער את שמחתי, דומה לשמחה מנתינה. המכתב הקודם היה רק מפניה, עבר שבוע ולא הגיע מכתב נוסף ואני כבר הייתי מודאג. שיינקע אמנם הרגיעה אותי, אבל אחרי-כן הודתה שגם היא לא היתה רגועה, אבל לא רצתה לגלות. אבל הרי כבר הגיעו המכתבים. למחרת היום, יום ה', כבר העברתי אותם לזליה.
מעניין מאוד איך את, פניצ'קה, כותבת בשני מכתבייך: בראשון על הבוץ ועל הדרשה של המגיד, או בכלל תיאורך הפואטי של העמק. שיינקע היתה מוקסמת. אני מכיר היטב את אחותו וגיסו של ארקה ואת ילדיהם. אני זוכר את ילדתם הבכורה אשר היתה "ברוגז" עם ארקה כשהיינו אצלם. יש לשער שמצבם לא הכי טוב. המצב הכללי של המורים בערים הגדולות גרוע יותר מאשר המצב בעיירות הקטנות. חינוצ'קה, מכתבייך הלבביים חדורים במסירות רבה, זה לא מפליא אותיזה לא חידוש. אבל, אל תדאגי, מצבנו לא גרוע. חנה עובדת וגם אני עובד. מצבי יותר טוב מאשר מצבם של מורים אחרים. אני הרי, בנוסף, נותן שיעורים בבתי העשירים. אני חושב שכתבתי לכם מה סיפרה אישתו של אליהו לוויט. באה אליה אחותו של מישקה בורוביץ' אשר התחתנה עם גיסו של גרצובסקי, המורה, ובקשה ממנו לתת לבעלה ללמד את הילדות שלה. הלוויטָה אמרה שהיא אינה מחליפה מורה. אין אנו מקמצים בחיינו. בעיקר שיינקע יודעת לכלכל בחשבון, וזאת נקודה חשובה בהבנת מצבנו. אני עצמי מרגיש מצויין, תודה לאל, עם הומור טוב. אני מצליח להעביר את עליזותי גם למורים האחרים. אפילו ללווינסון הזקן. ביום ו' שלחתי לשצ'צ'ין מברק לרגל חתונתה של רחקה
[פולנית]
מזל טוב לבבי מאחלים.... הברגשטיינים. בשם כולנו, גם זליה גם אתם. לפני ימים מספר גם כתבתי להם מכתב בו ציינתי שבגלל עבודתי איני יכול להגיע לחתונה. הייתי מאבד יום ו' ויום א' שני ימי הוראה בבית הספר. כתבתי במיוחד לרחקה וצירפתי את שירך "רכבת", פניצ'קה, כולל התווים. "בַּעְלָנוּת!" אבא אוהב להתפאר! כך היית אומרת פניצ'קה. גם כתבתי לה שאני שולח את השיר בצירוף התווים כי היא יודעת לשיר יפה, אז שתשיר שיר של פניצ'קה. ושנית, כתבתי, שמכיוון שהלחן הוא שמח הוא יהיה סימן לשמחה ואושר בחייה החדשים. רייזל נסעה לחתונה. ברל אמר לי שהיא לא הביאה מתנה. אבל רייזל פשוט נחוצה להם שם לעזרה וישלמו לה גם דמי נסיעה. אילו הייתי אני נוסע וודאי הייתי צריך לקנות מתנה. חתונה כיום זה עסק עם מוסדות שונים בשצ'צין, ובשבת עליה לתורה, ונדר בתרומה. אני זוכר שכאשר הייתי בשצ'צ'ין, בזמן חתונתה של פרניה, כמה זה עלה לי אז. אבל ההכנסות היו אז אחרות. אתם יודעים וודאי שאמא ע"ה [עליה השלום] היתה קרובה מאוד לשרה וכך גם אני. צריך לקחת בחשבון את הזמנים. אצלנו החורף כבר עבר סופית. רק בערבים אנו עדיין מסיקים את התנור. היום, שבת בבוקר, קמתי כפי שאני רגיל כל יום. נכנסתי לאורווה ונהניתי לחטוב עצים. החתול שלנו רץ גם הוא החוצה יחד איתי, דרך דלת המטבח. הוא טייל לו מעל הגגות (הוא ולא אני!) ופתאום אני רואה אותו מול הדלת הפתוחה של האורווה, יושב ומביט איך אני חוטב עצים. כשגמרתי את מלאכתי הוא רץ קדימה, מקפץ בשמחה. והנה בא לקראתי סטרינקובסקי, השומר שלנו, ומקדים לו ברכת "בוקר טוב". עליכם לדעת שזו "זכיה" גדולה, לא כל אחד מן הדיירים זוכה בכבוד הזה. הוא כנראה מעריך אותי על חטיבת העצים. כן, בינתיים נסחפתי, כך נהוג אצלי כל בוקר יום חול. אבל בשבת בבוקר אני קורא, אני מקבל את ה"היינט" במשותף עם המורים. מצאתי היום בגליון אחד שיר עממי מאת א.ז. בן-ישי (האם זה לא ה"סבא" ["זיידע"] של א.ז. רבינוביץ' שיאריך ימים?) השיר מושר בארץ ישראל. הוא הופיע בקרבת השם "עין חרוד"...

פֹּה עין-חֲרוֹד!
טיַלְתִּי בָּעֵמֶק בְּמַקל-נוֹד
בָאתִי אֶל כְּפָר הוּא עֵין-חֲרוֹד
לֹא אֵלֵך עוֹד הָלְאָה פֹּה אֶעֵמוֹד –
פֹּה טוֹב לָגוּר, פֹה טוֹב לַעֲבוֹד.
לֹא אֵלך עוד הָלְאָה: פֹּה עֵין חֲרוֹד!

טִיַלְתִי בָּעֵמֶק, צָמֵאתי מְאֹד.
מַעַיָן מָצָאתִי הוא עֵין חֲרוֹד:
לֹא אֵלֵך עוד הָלְאָה, פּה אֶשְבֹּת –
פֹּה טוֹב לָנוּח, פה טוב לִשְתוֹת
לֹא אֵלֵך עוד הָלְאָה: פֹה עין-חֲרוֹד!

שיר עממי נדיר! כל כך פשוט, כל כל טבעי! נדמה היה לי שאותן מילים אני שומע ממך, חינוצ'קה, אלה הרי המילים שלך, זה כה מתאים לך! מרוב התלהבות [המשך במכתב 190]

מכתב 197

כדי להגדיל את התמונה יש ללחוץ עליה. תרגומים יש להשאיר בתגובה למטה או לשלוח לי לדוא"ל ואני אכניס לתגובות.

פענוח היידיש ע"י זיגריד בייסל (11.1.2011):

{1} [1] אויגוסטאוו, זונטיג דעם 1933 - 1/X
[2] מיינע טייערע! [3] אייערע בריעף האבן מיר פרייטיג [4] ערהאלטן. אט האבן מיר שיין נאך [5] יום־כפור. אין א וואך ארום, דעם [6] 2-טן אדער 3-טן טאג חול־המועד [7] פאהר איך שוין אין ווילנע. [8] די ידיעה פון דיר, כינאטשקא, אס [9] דו האסט מיט הצלחה דורכגעמאכט אן [10] אפעראציע אויף דער בלינדער קישקע, [11] איז, נאטירליך, געווען פאר אונז אונ- [12] ערווארטעט און איז געווען א גרויסע [13] איבערראשונג. מיר ווייסן, אס דאס איז [14] ניט געפעהרליך, און אס מען קען זיין [15] רוהיג. איבערהויפט דער פאקט, אס [16] אין 3 וואכן ארום נאך דער אפעראציע [17] שפירסטו זיך גוט, בעווייזט, אס זי איז [18] געלונגען. דאך דארפסטו זיך נאך, כינא,{2} [19] א לענגערע צייט היטן מיטן עסן און ניט [20] עסן קיין גראבע, שווער־פארדייבארע שפייזן. [21] וואס עס אנבעלאנגט דעם עצם־ענין, האסטו [22] זעהר גוט געטאן, כינאטשקא, וואס דו [23] האסט זיך געלאזט מאכן די אפעראציע, [24] ווייל א פארלאזענער אפענדיציט קען [25] ווערן פלוצלינג, אין א שיינעם פריהמארגן, [26] געפעהרליך. אזוי ביסטו שיין איין מאל [27] פאר אלע מאל פטור דערפון. דו קענסט [28] זיין וועגן דעם פולשטענדיג רוהיג. אזעלכע [29] אפעראציעס מאכט מען אפילו אין קליינע [30] שטעדטלאך און זיי זענען שטענדיג [31] גוט, צוועקמעסיג און פארזיכערן דאס [32] פולע געזונד. ווי האסטו זיך געשפירט [33] נאך דער נארקאזע (איינשלעפערן)? צו [34] האסטו געבראכן? צו איז ביי דיר מיט 2 [35] מאנאט צוריק, ביים אנהויב קראנקהייט, [36] געוועזן היץ? צו האסטו יעצט ניט קיין [37] הוסט נאך דער נארקאזע? אויב דו {3} [38] הוסט אפילו אביסל, דארפסטו זיך ווענדן [39] נאך הילף צו א דאקטאר. עס איז [40] אויך געוואונשן צו אונטערזוכן דאס [41] הארץ. ווי איז יטצט ביי דיר דער שטולגאנג? [42] דערשרעק זיך ניט, כינא, פון מיין מבול [43] פון פראגן, דאס פרעג איך מער נישט [44] דערפאר, ווייל איך וויל וויסן גענוי וועגן [45] דיין געזונד־צושטאנד - און נישט, ווייל [46] עס זאל עפעס ענטשטעהן, חלילה, א געפאר. [47] איבעריקס, לויט ווי איך קען דיר, כינא, [48] ביזטו דאכט זיך ניט קיין מניטיעלני, און [49] דאס איז זעהר וויכטיג, ווייל פארשידענע [50] נערוועזע צושטאנדן מאכן אפט פון [51] א געזונדן מענשן א קראנקן. ווי געזאגט [52] קענסטו זיין פולשטענדיג רוהיג, דאס [53] בייזע איז פארביי. מיר זענען אלע [54] אויך פולשטענדיג רוהיג און צופרידן און [55] ווינשען דיר די שנעלסטע ערהאלונג. [56] איך ווינש דיר, כינאטשקא, אס די לעצטע {4} [57] איבערלעבעניש זאל ענדגילטיג פאר- [58] מאכן די קייט פון דיינע ביז־איצטי- [59] גע שווערע איבערלעבונגען, און עס זאל [60] זיך ביי דיר אנהויבן דער פער...ד פון [61] פערזענליכן גליק און צופרידנהייט, ביי [62] דעם בעסטן געזונד. [63] אך דאנק איך אלע, מיינע טייערע, פאר [64] דעם מיר צום געבורטס־טאג צוגעשיקטן [65] לוח און פאר דער צוּווינשונג. [66] עס פרייט מיך זעהר, כינא, וואס דיינע [67] ארומיגע חברים און בעקאנטע ווייזן דיר [68] ארויס א סך סימפאטיע און רעספעקט. [69] דיין בעשרייבונג, פאניא, פון דעם אופן [70] פון די ראש־השנה־פייערונגען אין גבת [71] (און וואהרשיינליך אויך אין אנדערע קבוצות) איז [72] זעהר אינטערעסאנט און שטעלט פאר אייער [73] היימישן יום־הדין. עס גיט אייך א סאציאלן [74] בילד פון אייער לעבן. לאמיר האפן, ארקע, [75] אס דיין ווילן "לשובע ולא לרזון" וועט ערפילט [76] ווערן און אס מיר ווילן אלע האבן א גוט־יאר. [77] זייט מיר אלע געזונד און שטארק - אייער זאליא.

notes:
[48] „מניטיעלני“ (?)
[60] maybe „פעריאד“

מכתב 191

חלק היידיש תורגם ע"י ביאנקה רודיך (30/12/2010):

מאת
ד"ר י. ברגשטיין
מחלות לב ופנימיות
וורשה

וורשה, 18.11.1938
יקירים שלי,
את גלויתכם קיבלתי אתמול. החדשות על כך שחינוצ'קה ילדה ילד שימחו אותנו מאוד. שיהיה בשעה טובה, חינוצ'קה היקרה, שעה של הרבה אושר והצלחה. מזל טוב לכולכם יקיריי.
כעת הזמנים קשים מאוד, הנסיבות רעות מאוד. הבה נקווה שהדור החדש שרק נולד, יזכה לנסיבות טובות בהרבה, במחר של אור.
אני שמח מאוד חינוצ'קה שמצב בריאותך טוב ושכתבת לנו מיד למחרת הלידה. הילד ודאי יתפתח היטב. משקלו ההתחלתי הוא טוב מאוד. זאת אומרת שיש לי כבר שלושה אחיינים: גרשונלה, יעקבלה ופסחלה. כעת פסח'ל הוא ה"מוז'יניק" אצלנו.
שהכל יהיה בשעה טובה ומוצלחת!
תהיו לי כולכם בריאים ושמחים
שלכם
זליה.
נ.ב. שלשום כתבנו לאוגוסטוב מכתב ארוך.

חלק העברית פוענח ע"י דגנית פרג סברנסקי (25/12/2010):

אוגוסטוב, 27/11/38
שלום לכם חינה, פניה, ארקה ואשר יקירַי!
את מכתבכם שיצא מגבת ביום 14/11, שני ימים לפני ברית המילה של נכדי השלישי הנולד למזל-טוב, קבלנו. מאד שמחנו בשני המכתבים שלכן, חינה ופניה היקרות. שתיכן מוסרות פרטים על דבר יעקבלה המעורר התפעלות אצל כל רואיו ביפיו ובשכלו. מעניין מאד היחס של גרשונלה ליעקבלה. כפי שאת מוסרת פניה יקירה, יחס של קשיש לפעוט אף על פי שבסך הכל גרשונלה קשיש מיעקבלה בשנה וארבעה חדשים, אבל בגילם יש ערך גדול גם לפרק זמן כזה. השבוע שחלף עבר אצלנו בשני מפעלים ביחד: מגבית על קרן היסוד בהעברת המפעל הזה הצטיינו רק חברי הליגה ואני יותר מכולם, הצלחנו לאסוף באוגוסטוב כאלפיים וחמש מאות זהוב בשביל קרן היסוד, השגנו הוספה נגד השנה שעברה בסכום של אלף זהובים! כמעט ארבעים אחוזים מהתורמים השגתי אני. עבדתי במרץ ובזריזות גדולה, אני שבע רצון שהודות לעבודתי המסורה הצליח כך המפעל של קרן היסוד. המפעל השני היה לטובת הגולים מגרמניה הנמצאים כעת בפולניה. השתתפתי גם במפעל הזה במקצת. אתמול היה בביתי יהודי אחד מטיקטין, שגיסותיו העלמות דולוביץ היו מבקרות אותנו בביתנו ביחד עם רופאת- השנים ברמן (את חינה יוכל היות זוכרת אותן) היהודי הזה הנהו עכשו "מהיורדים" מעניין הוא מה שספר, שבנו הצעיר של הרב הטיקטינאי, מישקה, שבימי ישיבתנו בטיקטין היה נער פרוע, ממש פרא אדם, שהיה קוטף את הפרות בגננו (יוכל היות שאתן זוכרות אותו) הנהו עכשו בתל-אביב אחד מהעשירים הכי גדולים ותופס שם מקום חשוב. האם זהו פ' פנקס, העסקן המזרחי בתל-אביב שכמה פעמים קראתי על אודותיו בעיתונות הארצישראלית? בשבוע שעבר כתבתי לכם מכתב גדול, גם שיינקה כתבה הרבה, הפעם אקצר, כי עלי לכתוב עוד היום לזליה. הייתי רוצה מאד וצריך הייתי לשלוח לך חינה יקירה, מתנה לרגל הולדתו של נכדי השלישי שיחיה, אבל איני יודע כיצד לסדר את המשלוח, מאפריקה עד עכשיו אין כל ידיעה, ואני איני בטוח כבר אם צבי פיינשטין יענה לבקשתי וישלח את שלשת הלירות לגבת כמו שביקשתיו.ואני ושיינקה מבינים שבמצבך הנוכחי, חינה יקירה אז כל משלוח כסף היה מועיל לך. בתו של [בוע???] שבאה ממקוה ישראל והתארחה כאן אצל אביה נוסעת מכאן בשבוע הבא בקשתיה שתקח שתי לירות ארצה בשבילך, אבל היא השיבה, שהשלטונות הפולנים לא ירשו לה להוציא מכאן את הכסף הזה, אחרי ששהתה כאן כחצי שנה, וביחוד שבתעודותיה לא רשום שהכניסה כסף לפולניה בשעת בואה. היו ברוב שלום ואושר הריני מנשק אתכם ואת ה"שלישיה" היקרה שלי שתחיה
שלכם אבא-סבא
פריסת שלום לבבית מאת שיינקה.
נ.ב. אני שולח לכם, חינה ואשר את ברכתי לרגל בואו של בנכם הנולד למזל טוב לביתכם, שהקימותם לכם מתוך עמל כה רב ומסירות נפש כל כך גדולה. יתן ה' שגדולו וחנוכו יעלה לכם בהצלחה מרובה ושתשבעו אתם ואנו ממנו ומיעקבלה הרבה נחת. משער אני כמה יכבד עליך חינה יקירה עכשיו תפקידך של אם. טוב הוא לכן שיעקבלה יתחיל לבקר כעת את הגן יוקל לך באופן כזה לפחות לשעות אחדות בשעת היותו בגן. הנ"ל

חלק היידיש תורגם ע"י ביאנקה רודיך (30/1/2010):

יקרים שלי!

על אף שפאפא [אבא] כבר הוסיף ד"ש ממני כי חשב שלא אספיק לכתוב, בכל זאת לא מתחשק לי לתת למכתב לעבור בלי שאוסיף עליו. חינה היקרה, שיהיה במזל עם בואכם עם התינוק לביתכם. לארבעתכם, תהיו תמיד מאושרים ומרוצים. איך את מסתדרת עכשיו לבד עם השניים, אשר הרי עסוק? איך מתייחס יעקבלה לאחיו, האם הוא מקנא? לפי מכתביה של פניה, יעקבלה הוא ילד מיוחד, בלי עין הרע.

חינה היקרה, כשקראתי במכתבך על השושנים שפניה שלחה לך, נעשה לי טוב, אור בלב. אני אוהבת מאוד פרחים, ושושנים במיוחד. אצלנו אין כעת פרחים, פה ושם איזו חרצית תועה. זה נדיר, על אף שכפור ושלגים טרם הופיעו. אתמול הגיע מכתב מזל-טוב מאחותי מקניש. פניה היקרה, איך את מרגישה? איך בריאותך? את חייבת לשמור על עצמך כי הבריאות היא היקרה מכל. גם גבת חייבים לשמור עלייך כי אין עוד פניה כזאת. תהיו בריאים ומאושרים. כתבו מכתבים טובים,

שלכם

שיינקה

גלויה 186

כדי להגדיל את התמונה יש ללחוץ עליה. תרגומים יש להשאיר בתגובה למטה או לשלוח לי לדוא"ל ואני אכניס לתגובות.



קטעי העברית פוענחו ע"י דגנית פרג סברנסקי (28.12.2010):

אשר שרגא
"בית יוסף"
דאר- חיפה
פלשתינה

מאת:
א. ברגשטין
[?] 34
אוגוסטוב, פולין

אוגוסטוב, 22/5/38
שלום לכם חינה, פניה, ארקה ואשר יקירַי!
את מכתבכם אבלנו מבית יוסף. מאד שמחנו בידיעה שקבלת חינה שתי חבילות יפות מאברהם שלמה. אני מצידי אכתוב לו גם כן מכתב תודה. את צלום הסרט של יעקבלה עם חברותיו מסרתי לרוטשטיין בשבוע הבא אשלח לך, חינה יקירה, שלש תמונות מהצלום הזה. חפצתי גם כן שיוציא מהצלום את יעקבלה ויכין תמונה מיוחדה מוגדלת כמו שאת חינה כתבת אלי, אבל רוטשטיין ענה לי לעת-עתה שאיננו יודע אם יעלה בידו לעשות זאת מפני שהצלום הזה בכלל יצא גרוע לפי דבריו. הוא הוסיף ואמר שתשלחי צלום-סרט רק מיעקבלה או מגרשונלה אז הוא יכין כאן תמונות כמו שארצה אבל מצלום זה לא יוכל, רק שיכין תמונות כלליות כמו שיצא הצלום. אני כתבתי לזליה שהוא יתראה עם הרצפלד כדי לקבל ממנו פריסת שלום מכם והנה אתמול קבלתי גלויה מאת זליה ואלה הם דבריו:

[מכתבו של זליה - קטע ביידיש]

אני, כמובן, וגם שיינקע איננו מסתפקים בפריסת שלום סתמית שזליה כותב לנו משיחתו עם הח' הרצפלד, בתשובתי אליו אבקשו שיכתב לנו בפרטות סטנוגרפית את כל דבריו של הח' הרצפלד מה שדבר ומסר על אודותיכם. פניה יקירה! מתי אזכה לקבל את שירך מהראשון במאי? אני כתבתי לך שקבלתי מקרן הקיימת חוברת "בת עמי" באידית שנדפסה בירושלים ובה יש הפיליטון שלך "הארא" האם חבַרְת זאת באידית או מישהו תרגם מיצירתך בעברית? האם ארקה כבר שב הביתה? ומה בדבר המתנה בשביל גרשונלה? אנו גם היינו רוצים כבר לראות את תמונתך, פניה יקירה, ביחד עם תמונת ארקה וגרשונלה. איך את מרגישה את עצמך במצבך חינה יקירה? כתבו לנו. חיו ברוב שלום ואושר. הריני מנשק אתכם ואת גרשונלה ויעקבלה. שלכם אבא-סבא

[מכתבה של שיינקע ביידיש]

מכתב 178

כדי להגדיל את התמונה יש ללחוץ עליה. תרגומים יש להשאיר בתגובה למטה או לשלוח לי לדוא"ל ואני אכניס לתגובות.

פוענח מיידיש ע"י זיגריד בייזל (14.1.2011):

[1] דאס זאל אשר ניט זעהן. [2] אוגוסטאוו, מוצאי שבת, א חנוכה - 34 - 1/XII
[3] מיינע טייערע כינא, פאניא, ארקע און אשר - שלום! [4] אייער בריוו האבן מיר היינט ערהאלטען. שיינקע איז [5] געקומען צו פאהרן אין דער היים מאנטאג אין אוונט. דיין [6] בריוו, כינאטשקא, האט אונז פארשאפט פארגעניגן [7] מיר זאנען זייער צופרידן, וואס איר האט זיך פארשריבן [8] אויף א פלאץ. געוויס איז זייער וויכטיק, וואס איר וועט [9] האבן א אייגענע הייזל, זאל זיין מיט גליק דער [10] אנפאנג וואס איר האט געמאכט. איך וועל אין דער [11] פראגע אנטקעגן קומען אייך אויף וויפיל נאר עס [12] וועט זיין ביי מיר די מעגליכקייט, ווייל מיין און [13] אויך שיינקעס וואונש איז, אז איר זאלט זיך אויף [14] בויען אויף א אייגענער שטיקל נחלה. עס איז פאראן [15] ביין מענשען אויסער דעם רצון, דעם גוטן ווילן, [16] אויך יכלת וואס דאס איז - די הויפטזאך, וואלט ביי [17] מיר געווען די לאגע איצט כאטש אזוי ווי פאר- [18] איאהרן וואלט מיר געווען זייער לייכט נעמען 400 ד [19] און שיקען. אט די וועלכע זאנען נאך דא - ווייל די [20] 200 דאלאר, וועלכע מען איז מיר שולדיג, קען איך [21] דאך נאך ניט רעכענען פאר מזומן, דער פעהלער [22] איז אבער וואס שוין ערער 10 מאנאטן האט זיך די {2} [23 >46] [24] אלגעמיינע לאגע פון לערער אין אונזער מדינה [25] זייער פארערגערט אויף אזוי פיעל, אז עס איז [26] שווער געפינען איצט א לערער, וואס זאל האבן די [27] נייטיקע חיונה, פון דעמאלט אן האלט איך אויס [28] זאליען פון די דאלארן, איך מוז דאך געבן איהם [29] די מעגליכקייט שוין צו ענדיגן זיין שטודיום, [30] נאר אזוי ווי איך וויל דאך דורכאויס אז איר זאלט [31] דעם פלאץ ניט אויסן לאזן חס ושלום און איר זאלט [32] זיך טאקע אין א מזל-דיקע שעה זיך בויען [33] רעכן איך צו שיקען אייך אויף דער צווייטער [34] וואך די געלד, איך ווייס נאר ניט גענוי צי איך וויל [35] קענען אייך שיקן 400 ד, דה די גאנצע סומע [36] אדער 300 דאלאר וועל איך אבשטעלן 120 דאל. [37] פאר זאליען. איך וועל היינטיקע וואך שרייבען [38] צו מיין שוואגער יחזקאלן וועגן דעם, אויב [39] ער וועט מיך פארזיכערן אז ער וועט קענען [40] שיקען פון חוב (די 200 דאל) פאר זאליען וואס [41] ער דארף וועל איך שיקען די גאנצע 400 ד [42] אויב ניי וועל איך שיקען 300 דאל און איר [43] וועט מוזן זיך צו סטיירן ערגעץ לייען 20 פונט [44] שיינקע איז טאקע א טייערע נשמה, זי איז אין דער [45] פראגע מיט מיר איינס... [46] וועגן קומען כינאטשקא, אלס טוריסטן איז ליידער דערווייל אונמעגליך ווייל איך האב ניט שוין די מיטלען אויף אזא רייזע

notes:
[23] this line is the end of line 46 which runs up the left margin and back along the top margin.

מכתב 144

כדי להגדיל את התמונה יש ללחוץ עליה. תרגומים יש להשאיר בתגובה למטה או לשלוח לי לדוא"ל ואני אכניס לתגובות.

חלק העברית פוענח ע"י דגנית פרג סברנסקי (30.12.2010):

אוגוסטוב,12/12/37
שלום לכם, חינה, פניה, ארקה ואשר – יקירַי! את מכתבכם, שיצא מגבת ביום 26/11 הגיע אלינו ביום שני של השבוע שעבר ביום 6/12, זאת אומרת, נתעכב בדרך. חיכינו עד אתמול למכתבכן השני שצריך היה לבוא על פי התור, בטח יבוא שוב מחר ביום השני, כי היום, ביום ראשון אין נושאים הדַוָרִים מכתבים. ביום ה' של השבוע שעבר בא לביתנו דילאן האב והראה לשיינקה (אני היייתי אז בבת הספר) את מכתב בנו, שבו הוא מודיע ששלח בשביל חינה לגבת 1 לא"י וחצי, שיינקה ענתה לו, שכאשר רק יתקבל אִשור מגבת על דבר קבלת הסך הנ"ל נסלק לו תכף את המגיע לו על פי השער. משערים אנו שמחר יתקבל מכתבכן עם האִשור הדרוש. אני ושיינקה שמחנו ששלח דילאן לגבת וסִדֵר הדבר כרצוננו. אמנם יודעים אנו שלא"י וחצי אינו תופס מקום חשוב בתקציבך, חינה יקירה, נעים לנו להקל לך במשֶהו. שמחנו לקרוא את הפרטים על דבר חגיגת יום ההולדת של יעקבלה שיחיה, על דבר בקורה של פניה ותשורתה היפה. כתבי לנו, חינה, למה נסעתם ביום השבעה עשר לחיפה? המקרה של שפיכת הדיו של יעקבלה על עצמו הוא די מבדר ביחוד בזה שביקש אותך לסגור אותו בחדר. כנראה הבין יעקבלה הפיקח שאמו תפריע לו להשחיר את מראהו הצהבהב. מוכרחה את, חינה, לשמור את הקונדס שלך שמירה מעולה. קראנו בעונג את דבריך, פניה יקירה, על דבר יעקבלה ואשר (שמראהו טוב) מדוע לא הזכרת על דבר מַראֶהָ של חינה? התענגנו מאד מחכמותיו של גרשונלה, בדבר בואו של סבא והבאת האופנים המובטחים, שגרשונלה שיחיה כך דוחק את השעה, צריכה [א]ת כבר לקבוע בשבילו תאריך אחר וגם נימוק אחר - (יותר קרוב להאמת) המעכב [א]ת בוא הסבא ארצה. אמרי לו שסבא כותב שביאתו ארצה נתעכבה בשביל הדוד זליה: סבא מחכה, עד שהדודה ליזה תלד לו נכד או נכדה (יותר הוא רוצה נכדה). [ג]ם מחכה סבא עד שהדוד זליה "יבנה לו בית גדול”, אז סבא עם שיינקה יסעו לראות איך חיים הדוד זליה והדודה ליזה, ולכן סבא אינו יכול כל כך מהר לבוא ארצה כמו שבאה [ח?]ינה. בכלל חושב אני, שצריכים תמיד ההורים להזהר מדבר שֶקֶר ביחס לילדים כמו גרשונלה ואפילו כמו יעקבלה, צריך לשמור מכל משמר את התמימות שבנפשם, שלא תתנדף כך מהר. [ה]נה לפי השקפתו צדק בהחלט גרשונלה הבטחתי לו שכשיהיה גדול וילמד בבי"ס אז יבוא סבא ויביא לו אופניים והנה הוא כבר גדול, כי הוא בגן ואין סבא ואין אופניים!... מתגאה אני בעדר הכלבים שהעניק לי גרשונלה בדמיונו, כלבים המגרשים ממני את הזאבים... ויכול אני להבטיחכם, יקירי, שדבריו של גרשונלה כנים ואמתים במקצת: זאבים (לא רק ההולכים על ארבע אלא גם ההולכים על שתים, שהנם יותר מסֻכָּנִים...) לא פגעו בנו אפילו פגיעה קלה לרעה, מקוים אנו שכך יהיה להבא. אנו מרגישים את עצמנו אני ושיינקה מצויָן. החרף השתלט כבר כראוי, ממש מחיה נפשות, יש כבר הרבה שלג נוקשה, הקור עשר מעלות, נוסעים במזחלות והפעמונים דִין,,,דִין,,,דִין. הזוכרת את פניה, את טיולנו הנחמד , שהלכנו שנינו פעם בערב שבת לפני השקיעה דרך הרחוב הקראקובי למחוץ לעיר, השלג היה עמוק למעלה מהברכיים, אנו הלכנו והשקענו רגלינו בשלג המזהיר, הקור צבט את הפנים ואנו צחקנו והאכרים שנסעו במזחלותיהם הביתה
הביטו עלינו כעל מטורפים. את החוברת "מבפנים" לא קבלתי עדיין. אני בקשתי אותך, פניה יקירה, על דבר משלוח גליונות "דבר" המעניינים אותי ביותר. כי מהם אני רואה את מהלך החיים בארץ על כל זרמיהם. אני שולח לכם את מכתבו הגדול של זליה, שבו יש גם מכתבה של ליזה באִידִית, מכתב בִכּוּרִים. זליה מתגונן נגד האשמה שהטילו עליו לא כרופא אלא כעורך דין מומחה, במכתבו זה תמצאו גם כן פרטים מהַהַוָי שלהם כעת. כדי שיוכלו לבוא ולהתארח אצלנו לא יצטרך להביא עמו שמיכה, כי יש אצלנו במה להתכסות. כמובן נשמח מאוד באורחים יקרים כאלה. היו בשלום ובאושר
אבא-סבא

[חלק ביידיש משיינקע]

מכתב 141

חלק העברית פוענח ע"י דגנית פרג סברנסקי (22/12/2010):

אוגוסטוב 20/11/38
שלום רב לכם חינה, פניה, ארקה ואשר יקירי!
מזל-טוב לכם חינה ואשר, להולדת בנכם השני, יתן ה', שתזכו לגדל אותו ביחד עם יעקבלה לתורה ולחופה ולמעשים טובים ברוב שלום אשר ונחת. מזל טוב לכם פניה וארקה הדודה והדוד, מזל טוב לי, שהתברכתי בנכד שלישי. הבשורה, כשהיא לעצמה, שמחה אותנו במאד מאד, אבל שמחתנו עוד הוכפלה כשקבלנו את מכתבך, חינה יקירה, שנשלח על ידי דואר-האויר ונכתב בעצם ידך ביום הראשון של הלדה ושהבן הנולד למזל טוב דומה ליעקבלה. מענין הוא, איך מתיחס יעקבלה לאחיו, שבא לעולם לקחת את חלקו באהבת ההורים. מכתבך, חינה, יצא מבית מעפולה ביום 9/11 וביום 14/11 כבר הגיע אלינו. שלשום היה יום הולדתו של יעקבלה ובתשעה ימים קודם היה יום הולדתו של נכדי השלישי שיחיה (אף על פי שכתבת חינה יקירה את החלטתכם על דבר השם שינתן לבנכם הנולד בכל זאת, לא אקרא אותו בשם עד שאקבל מכם את המכתב השני שיודיע כבר על דבר קביעת שם הילד הנולד בשעת ברית המילה). שלשום, בערב שבת, נתקבל המכתב שיצא מגבת ביום ה4/11 ושהה בדרך 14 יום בו נמצא מכתבך, חינה, מיום השנה של אמא. מה נעים היה לנו לקרוא את המכתב שלך, פניה יקירה, שבו את כותבת שמתכוננת את לקַבֵּל אורח נעים – את יעקבלה, לשבוע שתהיה חינה בעפולה, ושגרשונלה מחכה כבר בקצר רוח לבואו... כמה הייתי נותן בעד האפשרות לראות את שניהם בשעת משחקם, כיצד גרשונלה מציג לפני חבריו את שארו... לזליה כתבתי תכף ביום 14/11 כשנתקבלה הבשורה הטובה ממך, חינה יקירה, ומכתבי זה צריך היה להגיע לזליה ליום המחרת והנה קבלתי מכתב ממנו מיום 15/11, שאני שולח לכם רצוף לזה וממנו נראה שמכתבי המבשר טוב לא נתקבל על ידו. כי חכיתי עד יום אתמול ולא נתקבלה תשובה. היום אכתב לו פעם שניה. שלשום היה יום הולדתו של יעקבלה. כתבתי לכם שלפני כמה שבועות פניתי במכתב לצבי פיינשטיין שישלח מדרום אפריקה לגבת בשביל חינה 3 לירות. מאוד הייתי רוצה שהכסף הזה יגיע לגבת בימים הקרובים, כדי שתוכלי חינה לקבלם. הכסף הזה היה מועיל לך, אבל כל זמן שלא אקבל ממך, פניה יקירה, אישור על קבלת הכסף אינני בטוח עוד. באמת זהו מצב טראגי, רוצה אני לשלוח ליום הולדתו של נכדי האחד וללדתו של נכדי השני ואין לי כל אפשרות לשלוח ישר, כמו, שאפשר היה לעשות לפני שנים אחדות לשלוח באופן חפשי, כמה שאתה רק חפצת, עכשו צריך ללכת בעקיפין וגם אז אין בטחון שיעלה בידי להמציא, כי זה תלוי עוד ברצונו של פיינשטיין האפריקאי שימלא את בקשתי. שמא תפני פניה במכתב לאברהם [???] שיעשה אתי חלופין כזה,. אתמול עליתי לתורה בתור אבי היולדת צויתי לעשות לך חינה יקירה "מי שברך" ולבן הנולד למזל-טוב ונדבתי על בית הכנסת. כאן נמצא בקשר עם המגבית של קרן היסוד הדוקטור רוזֶה - וֵינִיג שמו הספרותי, הוא עתונאי, חבר הליגה, חברי המזרחי והציונים הכלליים משתמטים מעבודה בשביל זה שנשלח שמָאלי ולא "מזרחי" ולא ציוני כללי.
תחת זה עובדים במרץ חברי הליגה, היום התחלנו לעבוד ואני עובד בחריצות ובזריזות גדולה, ממש בהתלהבות, ויש תקוה שהסכום הכללי של המגבית השנה יעלה על הסכום של השנה שעברה. יש לי ענג נפשי גדול שיכול אני להביא תועלת לבנין ארצנו בימים הקשים האלה. גם אנו המורים חתמנו על הצהרה. אני מסיים, מה שלומך חינה יקירה ומה שלום הילד? מה שלומך פניה יקירה? אני ממהר לגמור כי עלי ללכת שוב לעבוד במגבית. היו כלכם ברוב שלום ואושר, יתן ה' שתמיד נשמע מכם ידיעות וחדשות טובות, הריני מנשק אתכם ואת "השְלִישִיה" הַסַבּרָאִית היקרה שלי שתחיה. שלכם אבא-סבא.



כדי להגדיל את התמונה יש ללחוץ עליה. תרגומים יש להשאיר בתגובה למטה או לשלוח לי לדוא"ל ואני אכניס לתגובות.

מכתב 134

כדי להגדיל את התמונה יש ללחוץ עליה. תרגומים יש להשאיר בתגובה למטה או לשלוח לי לדוא"ל ואני אכניס לתגובות.

מכתב 133

כדי להגדיל את התמונה יש ללחוץ עליה. תרגומים יש להשאיר בתגובה למטה או לשלוח לי לדוא"ל ואני אכניס לתגובות.

מכתב 127

פענחה דגנית פרג סברנסקי (23/12/2010):

אוגוסטוב 2/4/1939

שלום לכם חינה, פניה, ארקה ואשר יקירי!

המכתב שיצא מבית יוסף קבלנו יחד עם חמש הקלושות. [נגטיבים?] הלכתי תכף לרוטשטיין והזמנתי אצלו חמש תמונות מכל קלישה: 3 בשבילך, חינה יקירה, ושתים מכל מין בשבילנו ובשביל זליה וליזה. במכתבי זה אני שולח 8 תמונות כדי שלא להכביד את המכתב, שמא יאבד. עוד 8 תמונות אשלח לך ביום הראשון של השבוע הבא. מכל מין יהיה בשבילך 3 תמונות רק מהצילום כשאתם יושבים בעגלה יהיה לך 4 תמונות ביחד עשיתי 26.

ביקשתי את רוטשטיין שיוציא מהקלישה את פסח'ל ויגדיל את התמונה. אמר לי שמפני שפניו של פסח'ל יורדים ואינם נראים לכן לא יעלה בידו לעשות תמונה הגונה, היא תצא מטושטשה. הצלם אמר לי שאכתוב לך שיצלמו את פסח'ל יחידי, ואם הקלושה תהיה טובה אז יעשה תמונה מוגדלה. אני ושיינקה שמחנו מאוד בתמונות המראות לנו את כל המשפחה שרגא וגם הקן של המשפחה. כמה עונג היה לנו ממכתבך חינה יקירה מהפרה "תקוה" השופעת לכם חלב, גם הכלב (סליחה ששכחתי את שמו) לילית העומד אצל יעקבלה כל כך יקר לו. ברוך ה' שמשקכם הולך ומתפתח. יש לך חינה יקירה, כשרון למסור במכתב את חייכם בתאור מוחשי. דמעות של שמחה נראו בעיני בקראי איך אשר קרא אותך, חינה לנטוע את העץ הראשון. מכתבי זה יגיע לבית יוסף לפני יום הולדתך, חינה יקירה, יהי רצון שתהיי תמיד מאושרה ביחד עם אשר ושתשמחו אותנו תמיד בידיעות טובות על דבר יעקבלה ופסח'ל כמו ששמחנו במכתבך זה ובצילומים. בתשעה במאי ימלאו לפסח'ל ששה חודשים אז תצלמו אותו וגם את גם את יעקבלה ותשלחו אלי את הקלושות שמא יהיו אז הצלומים יותר בהירים, אני כותב הפעם על פסת ניר מפני שאני שולח רצוף לזה שני מכתביו של זליה. פניה יקירה! אתמול ביום הולדתך, ביום שבת הגדול היתה לנו פשטידה יפה שנאפתה לכבודך. אכלנו אותה לכבוד יום הולדתך. דברתי שלשום עם ריינק על דבר מתנה ואמר לי שנתקבל מכתב מאת בנו שישלח את המתנה לגבת אחרי איזה זמן.

שמחתי גם בהבטחה זו. מסכים אני כבר שימשך קצת הענין אבל העיקר שתגיע המתנה לגבת. קראתי את דבריך, פניה יקירה, על דבר החגיגה של יום הולדתו של גרשונלה בעונג אבל גם הצטערתי שלא הגיעה מתנתי ליום זה. אצלנו כבר הכל מוכן לפסח, ובכל זאת עוד עבודה רבה מוטלת על שיינקה כי היא מחמירה מאד בשני דברים בנקיון ובכשרות ושני הדברים האלה דורשים הרבה זמן והרבה עבודה. וחושב אני כמה כֹחות מבזבזות הנשים על ההכנות לחג הפסח. עובדות הן עבודות פרך ממש כמו אבותינו אצל פרעה במצרים. זכורני שכך עמלה וטרחה יותר מכחותיה אמא ע"ה [עליה השלום] וכך גם מתנהגת שיינקה. ואיני יכול בשום אופן להשפיע עליה שלא תכביד על עצמה כל כך. בכלל סובר אני שהשַמְרָנות והאדיקות חזקה הרבה יותר מדי אצל הנשים מאשר אצל הגברים.

הזמנו את שעיה אלינו לשני הסדרים וענה לי שכבר הוזמן אצל הדוקטור שור ומלכה שור. כמובן, בשבילו שם יהיה יותר מעניין מאשר אצלנו, מילא, יהיה כך. אני מסיים את מכתבי. היו יקירי ברוב שלום ואשר. יתן ה' שתמיד נקבל מכם מכתבים משמחים. הריני מנשק אתכם ואת גרשונלה ויעקבלה ופסח'ל מחמדי.

שלכם אבא-סבא

שיינקה דורשת בשלומכם ומברכת בכל טוב. היא טרודה מאד במכתב השני תכתב. מכתבי יצא הפעם כל כך קטן שלא להכביד על משקל המכתב.

מכתב 124

חלק העברית פוענח ע"י דגנית פרג סברנסקי (31.12.2010):

אוגוסטוב 28/5/39
שלום רב לכם חינה, פניה, ארקה ואשר – אהובַי ויקירַי!
בשבוע שעבר לא נתקבל המכתב, שצריך היה לבוא מבית יוסף, יוכל היות, שיגיע מחר, אבל אין אני רוצה לדחות את כתיבת מכתבי ביחוד, מפני שיש לי לשלוח לכם שני מכתבים של זליה, והעיקר מכתבה של ליזה, שנתקבל אחרי הפסקה ממושכה. המכתבים האלה יוודע לכם, שליזה כבר שבה לאיתנה. אני שאלתי את זליה אם ליזה בעצמה מיניקה את דבורה'לה ואת תשובתו תמצאו במכתבו השני. לפני שבוע שלחתי מכתב סגור לגבת, שם היו שתי תמונות של ליזה עם דבורה'לה גם את הקלישות החזרתי לך, חינה יקירה. מהתמונה גם כן נראה שמראה פניה של ליזה טוב. הספר הלבן הקדיר את מצב הרוח של היהודים בכל העולם וביחוד אצלכם בישוב, אבל אל יאוש! אנו נמשיך ליצור בארץ ועבודתנו ביצירה, בבנין תעשה במוקדם או במאוחר לאפס את הספר הלבן. היו חזקים ואמיצים, יקירי, ואל תדאגו, הימים הקשים יעברו וה'ישמור אתכם ואת כל הישוב היהודי מכל רע ופגע.
לערב שבועות שלחו לי זליה וליזה מתנה, כמו שעשו זאת גם בשנה שעברה, שתי כתנות עליונות ועניבה. אני אמנם עניתי להם, שיכלו להסתפק במתנה הכי יקרה שכבר שלחו לי קודם- תמונת ליזה עם דבורה'לה, שבכל פעם, כשאני ושיינקה מביטים על התמונה לִבֵּנו ירקד משמחה: אֶם מאֻשָרה ובת מוצלחה, זה נראה מהתמונה. בראשית ימי החופש נסע באופן טוב לזליה ולליזה ולדבורה'לה.אז אקח איתי את תמונת אמא ע"ה הגדולה ואביא לזליה שיתלה אותה בקבינט, אחר כך כשדבורה'לה תגדל תראה את התמונה של סבתא שירשה את שמה. יוכל היות, שעל יסוד ההחלטה של הועד הלאומי, שהישוב ישתדל לְמַעֵט עד כמה שאפשר להשתמש בדואר, תתחילו לכתוב מכתבים לא בכל שבוע רק בזמנים יותר גדולים, אם נדע שכך הוא באמת הונהג אצלכם, אז לא נדאג, כמובן, אם לא יתקבלו מכתבים בכל שבוע. כן גם אתם, יקירי, אל תדאגו, אם שבוע יעבור ולא יתקבל מכתב ממני. אני ושיינקה מרגישים את עצמנו באופן מצוין. הימים והשבועות חולפים. אצלנו אף על פי שעומדים אנו בסוף מאי, עדיין לא חם. כך אצלנו הכל בסדר גמור. מה נשמע אצלכם? האם ארקה עדיין נוסע? האם כבר יש לגרשונלה ויעקבלה ימי חופש? מַה שלום "תקוה", והאפרוחים האם גדלו כבר? ואיך הוא כעת המצב של המשק אצלכם, חינה יקירה? פריסת שלום לך חינה יקירה מאת פָּשקה באס ומשקה רוזנפלד. ספר שירייך, פניה יקירה, עשה רושם גדול בעיר. היו ברוב שלום ואושר הריני מנשק אתכם ואת גרשונלה, יעקבלה ופסח'ל שלכם אבא-סבא.
נ.ב. ליום הולדתי קנתה לי שיינקה אגודת פרחים ופרחים, מלאה בהם את כל הבית.

כדי להגדיל את התמונה יש ללחוץ עליה. תרגומים יש להשאיר בתגובה למטה או לשלוח לי לדוא"ל ואני אכניס לתגובות.

ברכה 116

לחינה, אשר ויעקב'לה

מאת אבא-סבא ושיינקה

אוגוסטוב, ער"ה תרצ"ט