לשַבָּת הראשונה שלאחר חג הפסח [].
יום הולדתך - חינה יקירה!
מהעֵבֶר השני יש תמונה של מקום יושבך לְשֶעָבַר - ועכשיו? "קבוצת חוגים" פה עין-חרוד! בקבוצת חוגים אין עוד רחוב כמו באותה התמונה אבל תחת זה יש עתיד לה, כמו שיש עתיד לכל ארצנו. בנין העתיד הולך ונבנה בארץ - ואַתְּ הִנֵך בֵּין הבונים!
אנו מאחלים לך שגם עתידך הפרטי יזהיר תמיד באֹשֶר אמִתִי ובשמחת החיים
בשם משפחתנו
אוגוסטוב, ט' ניסן, תרצ"ד
אוגוסטוב, מוצאי שבת, 10/3/1934
יקירים שלי, חינה, פניה, ארקה שלום!
אחרי ציפייה ממושכת קיבלנו ביום ד' את שני המכתבים שלכם. שלחתי יום יום ילד מבית הספר שיביא את המכתב מ"ארץ ישראל" כשיגיע, ובכל יום הוא חזר בידיים ריקות (הדוור מרוקן את התיק בשעה 12:00) אבל ביום ד' ילד השירות שלי הביא ישר לבית הספר, בשעה 11:00, את שני המכתבים מכם. אינכם יכולים לשער את שמחתי, דומה לשמחה מנתינה. המכתב הקודם היה רק מפניה, עבר שבוע ולא הגיע מכתב נוסף ואני כבר הייתי מודאג. שיינקע אמנם הרגיעה אותי, אבל אחרי-כן הודתה שגם היא לא היתה רגועה, אבל לא רצתה לגלות. אבל הרי כבר הגיעו המכתבים. למחרת היום, יום ה', כבר העברתי אותם לזליה.
מעניין מאוד איך את, פניצ'קה, כותבת בשני מכתבייך: בראשון על הבוץ ועל הדרשה של המגיד, או בכלל תיאורך הפואטי של העמק. שיינקע היתה מוקסמת. אני מכיר היטב את אחותו וגיסו של ארקה ואת ילדיהם. אני זוכר את ילדתם הבכורה אשר היתה "ברוגז" עם ארקה כשהיינו אצלם. יש לשער שמצבם לא הכי טוב. המצב הכללי של המורים בערים הגדולות גרוע יותר מאשר המצב בעיירות הקטנות. חינוצ'קה, מכתבייך הלבביים חדורים במסירות רבה, זה לא מפליא אותיזה לא חידוש. אבל, אל תדאגי, מצבנו לא גרוע. חנה עובדת וגם אני עובד. מצבי יותר טוב מאשר מצבם של מורים אחרים. אני הרי, בנוסף, נותן שיעורים בבתי העשירים. אני חושב שכתבתי לכם מה סיפרה אישתו של אליהו לוויט. באה אליה אחותו של מישקה בורוביץ' אשר התחתנה עם גיסו של גרצובסקי, המורה, ובקשה ממנו לתת לבעלה ללמד את הילדות שלה. הלוויטָה אמרה שהיא אינה מחליפה מורה. אין אנו מקמצים בחיינו. בעיקר שיינקע יודעת לכלכל בחשבון, וזאת נקודה חשובה בהבנת מצבנו. אני עצמי מרגיש מצויין, תודה לאל, עם הומור טוב. אני מצליח להעביר את עליזותי גם למורים האחרים. אפילו ללווינסון הזקן. ביום ו' שלחתי לשצ'צ'ין מברק לרגל חתונתה של רחקה
[פולנית]
מזל טוב לבבי מאחלים.... הברגשטיינים. בשם כולנו, גם זליה גם אתם. לפני ימים מספר גם כתבתי להם מכתב בו ציינתי שבגלל עבודתי איני יכול להגיע לחתונה. הייתי מאבד יום ו' ויום א' שני ימי הוראה בבית הספר. כתבתי במיוחד לרחקה וצירפתי את שירך "רכבת", פניצ'קה, כולל התווים. "בַּעְלָנוּת!" אבא אוהב להתפאר! כך היית אומרת פניצ'קה. גם כתבתי לה שאני שולח את השיר בצירוף התווים כי היא יודעת לשיר יפה, אז שתשיר שיר של פניצ'קה. ושנית, כתבתי, שמכיוון שהלחן הוא שמח הוא יהיה סימן לשמחה ואושר בחייה החדשים. רייזל נסעה לחתונה. ברל אמר לי שהיא לא הביאה מתנה. אבל רייזל פשוט נחוצה להם שם לעזרה וישלמו לה גם דמי נסיעה. אילו הייתי אני נוסע וודאי הייתי צריך לקנות מתנה. חתונה כיום זה עסק עם מוסדות שונים בשצ'צין, ובשבת עליה לתורה, ונדר בתרומה. אני זוכר שכאשר הייתי בשצ'צ'ין, בזמן חתונתה של פרניה, כמה זה עלה לי אז. אבל ההכנסות היו אז אחרות. אתם יודעים וודאי שאמא ע"ה [עליה השלום] היתה קרובה מאוד לשרה וכך גם אני. צריך לקחת בחשבון את הזמנים. אצלנו החורף כבר עבר סופית. רק בערבים אנו עדיין מסיקים את התנור. היום, שבת בבוקר, קמתי כפי שאני רגיל כל יום. נכנסתי לאורווה ונהניתי לחטוב עצים. החתול שלנו רץ גם הוא החוצה יחד איתי, דרך דלת המטבח. הוא טייל לו מעל הגגות (הוא ולא אני!) ופתאום אני רואה אותו מול הדלת הפתוחה של האורווה, יושב ומביט איך אני חוטב עצים. כשגמרתי את מלאכתי הוא רץ קדימה, מקפץ בשמחה. והנה בא לקראתי סטרינקובסקי, השומר שלנו, ומקדים לו ברכת "בוקר טוב". עליכם לדעת שזו "זכיה" גדולה, לא כל אחד מן הדיירים זוכה בכבוד הזה. הוא כנראה מעריך אותי על חטיבת העצים. כן, בינתיים נסחפתי, כך נהוג אצלי כל בוקר יום חול. אבל בשבת בבוקר אני קורא, אני מקבל את ה"היינט" במשותף עם המורים. מצאתי היום בגליון אחד שיר עממי מאת א.ז. בן-ישי (האם זה לא ה"סבא" ["זיידע"] של א.ז. רבינוביץ' שיאריך ימים?) השיר מושר בארץ ישראל. הוא הופיע בקרבת השם "עין חרוד"...
פֹּה עין-חֲרוֹד!
טיַלְתִּי בָּעֵמֶק בְּמַקל-נוֹד
בָאתִי אֶל כְּפָר הוּא עֵין-חֲרוֹד
לֹא אֵלֵך עוֹד הָלְאָה פֹּה אֶעֵמוֹד –
פֹּה טוֹב לָגוּר, פֹה טוֹב לַעֲבוֹד.
לֹא אֵלך עוד הָלְאָה: פֹּה עֵין חֲרוֹד!
טִיַלְתִי בָּעֵמֶק, צָמֵאתי מְאֹד.
מַעַיָן מָצָאתִי הוא עֵין חֲרוֹד:
לֹא אֵלֵך עוד הָלְאָה, פּה אֶשְבֹּת –
פֹּה טוֹב לָנוּח, פה טוב לִשְתוֹת
לֹא אֵלֵך עוד הָלְאָה: פֹה עין-חֲרוֹד!
שיר עממי נדיר! כל כך פשוט, כל כל טבעי! נדמה היה לי שאותן מילים אני שומע ממך, חינוצ'קה, אלה הרי המילים שלך, זה כה מתאים לך! מרוב התלהבות [המשך במכתב 190]
מוצאי שבת 17/3/1934
יקיריי חינה, פניה, ארקה שלום!
את מכתבכם קיבלנו ביום ה'. שמחתי מאוד עם שירך אשר פורסם אחרי הפסקה ממושכת (זאת אומרת אחרי שירך האחרון לִמבוּגָרִים), באמת:
שִיר חֹרֶף נָתַת לִי בִּתִי הַמְשוֹרֶרֶת
שִיר זֹהַר קָסַמְתְּ לִי כְּיַד הָאָבִיב...
כפי שאני מתרשם, את עדיין מתגעגעת לחורף הצפוני כפי שכתבת על כך פעמים מספר, אבל בכל זאת את משוררת דווקא על יום החורף הארץ-ישראלי. כנראה שהצלחת להתאקלם. מהר מהר קלטת את הגוונים הנפלאים שנשפכים מן השמש הארץ-ישראלית והשמיים שלה. אותם גוונים נשקפים באור הצלול הנהדר, גולשים מן ההרים אשר מסביב, ומשתרעים מעל כל עמק יזרעאל המבטיח. נו, מה דעתכם על הפואזיה שהצגתי פה? איני אשם, זה רק בגלל:
שִיר חֹרֶף שֶלָךְ כְּמִשְתֶּה רַב תִפְאֶרֶת
דְבָרַיִךְ כְּיַיִן חָרִיף מְשַכְּרִים...
אני זוכר, פניצ'קה, בשנת 1926, לפני ה"שבת הגדול" את הדפסת את שירך "קרן אור". כעת קיבלנו גם לפני ה"שבת הגדול" – יום הולדתך, שיר מבריק. שיהיה זה בשבילך סימן לבאות. השיר מצא חן בעיני כולם.נהנינו, פניצ'קה, לקרוא במכתבך על ההצלחה שלה זכה שירך "החתולה הזקנה" בגן ילדים בתל-אביב. הקוראים הקטנים החליטו להעניק לך אלבום מעשה ידיהם. ברור, לא חשוב האלבום, כי אם העניין והעונג שעוררה היצירה שלך אצל ילדי ארץ ישראל.
חינוצ'קה, נהנינו לקרוא במכתבך, שקיבלת הזמנה לדגירה ממושבניק בכפר יחזקאל. אנו מבינים שאינך יכולה להכין דגירות ברצף בשביל הקבוצה שלך. כפי שמובן ממכתבך, הסדר הוא כמדומני, 3 דגירות בשנה. אחרי כל דגירה יש לפטם קצת את האפרוחים. איננו לגמרי בורים בעניין זה. אנו מבינים שהמקצוע שלך הוא חשוב. לפתח ענף במשק החדש. אצלנו כל זה מאוד פרימיטיבי. עדיין תרנגולות דוגרות על ביצים, ובוקעים האפרוחים כמה שיש. הם מסתובבים בחצר, בהשגחת אלוהים. בקיצור: זה מתנהל כפי שהתנהל במשך אלפי שנים קודם לכן. אני זוכר, יצא לי פעם לשמוע שבאמריקה אין מושיבים תרנגולת לדגור על הביצים אלא מכניסים לאיזו מכונה ובוקעים אפרוחים חיים. מוזר, אי אפשר היה להאמין שזה יכול להיות. כעת אנו כבר מבינים קצת ב"מכונות". כן אצלנו באורווה עומד כלוב. זליה התקין אותו מארגז. שיינקע קנתה 3 תרנגולות (אגב, בלכתה לשוק היא תמיד קונה סחורה טובה, כך גם ביצים, חמאה, עופות ובעיקר גם בזול. ותדעו, היא מאוד אמיתית, זה לא הטבע שלה להמעיט במחיר כדי שייראה "מציאה". כאשר שיינקע מראה לי את המציאות שקנתה אני מעיר: "מי כמוני יודע שאת משיגה תמיד מציאות. הרי המציאה הגדולה ביותר שמצאת היא שמצאת אותי". שיינקע עונה בחיוך "ואתה מסכן, רוּמית"...). כך עומדות שלוש התרנגולות המכובדות בכלוב. אל תצחקו מן הכלוב שלנו. אנחנו הרי עירונים, בורגנים. אחת מ"חולשותיי" היא האכלת העופות כשאני עומד ומביט עליהן מנקרות. שיינקע קנתה את העופות אתמול, יום שישי, בשוק. היום, לפנות ערב כאשר פיזרתי להן אוכל, מצאתי בכלוב, בפינה נידחת, ביצה גדולה. פתאום שמחתי מאוד והבאתי לשיינקע את המתנה. חינוצ'קה, כתבי איך עבר נשף פורים אצלכם, האם רקדת הרבה ושרת.
מה המנהג החדש [מוֹדָה] החדש שלך שמכתביך כה קצרים? "אני חייבת לסיים את המכתב". המשפט הזה חוזר על עצמו לעיתים קרובות במכתבייך. ביקשת מזליה, חינוצ'קה, שיכתוב יותר, אני חושבת שכאשר זליה יהיה בבית הוא יכתוב יותר. הנה רואה, חינוצ'קה, את דורשת מזליה ואני דורש ממך, כאלה דרכי העולם. פגשתי את ברל. הוא סיפר לי על חתונתה של רחקה (רייזל חזרה משם רק ביום ב' בערב). חוץ מרייזל לא היו אורחים זרים, וגם בת דודתה של מייכל הופקביץ' זיסקינד (אותה, בזמנו שידכו לי, אבל אני לא הכרתי אותה. שוב אני מרוצה שלא נסעתי ולא פגשתי אותה). הגיעו 30 מברקים (ברכות). של חינוצ'קה הגיעה ראשונה, שלנו הגיעה החמישית (נו, תודה לאל שלא האחרונה). אני דווקא אוהב את מספר 5. היות והוא יקר לי איני מנפנף איתו בדיעות תלמידיי כמו מורים אחרים... במוצאי שבת ניגנו כליזמרים כל הלילה. חתונה כמו באמריקה, זמנים טובים. ביום א' בערב הביא ישראלקה של שרה (בית"רי) את האורכסטרה של בית"ר שצ'צ'ין, ושוב ניגנו הבית"רים. ניגנו גם את שירך "רכבת" אשר שלחתי להם, והקהל שמח איתו מאוד. [המשך במכתב 189]
[חלק שיינקה:]
מוצאי שבת, 10/3/1934
יקיריי!
מכתביכם הגיעו באיחור רב, היינו מודאגים ועוד נוספה לנו דאגה על כך שכבר שבוע עבר ולא הגיע מכתב מחינה. השתדלתי להרגיע את אבא אבל בתוך ליבי לא הייתי שקט. תודה לאל שאצלכם הכל בסדר. הנה החורף כבר עובר, האביב כבר מגיע, שיביא לכולנו מזל. וכבר מתקרבת אלינו ה"אמגרציה" [הגירה] של ערב פסח. אצלנו כבר כביסה גדולה, הכובסת מכבסת לא רע, צריך אחר כך להעביר בגחלים ולגהץ. הבית אמנם נקי, אבל בערב פסח חייבים לעשות נקיון. אני שומרת על שני חלונות פתוחים במשך כל החורף, בכפור ובשלג, בכל מזג-אויר, לפני שמסיקים את התנור. כך יש אויר טוב, טרי, בבית. העציצים שלנו כבר התעוררו. באחד מהם יש אפילו פרחים לבנים קטנים. אני אוהבת עציצים ופרחים ולכן הם נראים טוב אצלי.
חינה, אבא מצא היום שיר על עין-חרוד ומאוד שמח בו, עד כדי-כך שהוא בעצמו חיבר לו מנגינה וזמזם כל הזמן. השכן, הדוד של לינדיך, גוטליב, עבר על ידינו ונעמד להקשיב ללחן. פניה, איחוליי ליום הולדתך, בריאות אושר והצלחה. תהיו לי בריאים וחזקים, וכיתבו מכתבים טובים. שלכם שיינקה.
[חלק אבא:]
נ.ב.
משה של מרקוס נוסע השבוע לארץ ישראל. חשבתי בהתחלה לתת לו את כתובתכם ולבסוף החלטתי לא לתת לו אותה. ראשית, אתם לא מכירים אותו, ושנית, הוא שייך לאנשי שלומו של גרוסמן וגישתו העויינת להסתדרות. למה לי לשלוח לכם דרישת שלום בשליחותו של מתנגד?! אם ייצא לו להיות בגבת הוא יפגוש אתכם, וממילא ימסור ד"ש. אני שולח לך הפעם, פניצ'קה, מראה מן העיר גופא. צילם זאת רוטשטיין מעל צריח הכנסייה, קטע מהרחוב הארוך (החומה של רבינוביץ', החומה של הסאנד, החומה החדשה הגדולה של סקארב. עכת כבר קיימת בין שתי החומות האלה חומה חדשה גדולה. שם מוקמת כעת ה"קופה כריק" ואני אמרתי שזאת שכנות שמתאימה לסקראב). רואים את ביתו של הסנדלר, רחוב מלינסקה עם הבנין הגדול, הפוושכנה, ביתו של רוטשטיין - ה"פרומין" של פעם.
האם אתם מקבלים באופן סדיר את ה"היינט" שאני שולח לכם?
יצרתי לי לחן והתחלתי לשיר, אבל, היות ואני קומפוזיטור שאינו יודע לרשום תווים, שכחתי יותר מאוחר, לא עליכם, את הקומפוזיציה שלי. יתכן שעוד אזכר.
לפנות ערב פגשתי את שליאמק רטנר. הוא סיפר לי שאצלו נמצאים התווים של השיר "פה עין-חרוד". הוא הבטיח להביא לי אותם הביתה, אלי. אגב, אמרתי לו ששמעתי כבר איזו מנגינה של השיר הזה (התכוונתי לשלי). אבל הייתי רוצה לראות את הרשומה בתווים. הוא הבטיח, שכשיהיה אצלי, הוא ירשום את המנגינה בתווים. זה יתקיים ודאי, ועד אז גם אזכר ב"יצירתי". עכשיו הטו אוזן לחדשות: שליאמק רטנר הוא הרי אלמן ויש לו ילד. הוא עומד להתחתן עם בתו של פונימנסקי. לפני חג השבועות הם נוסעים לארץ ישראל. מובטח לו תפקיד של מנצח אצל חזן בית כנסת בתל-אביב. החזן הוא ווינוגרד, אחי המורה. רטנר יקבל 15 פונט כל חודש. זה הוא שליאמק. לעומת זאת, שלומקה האחר (לווינסון) עדיין רווק. הוא בוחר ובוחר, ולא רוצה הרבה. הוא רוצה רק נערה יפיפיה, חכמה, מלומדת ובנוסף נדוניה בסך 1500 דולר. מה דעתכם על ה"ענוותנות" של אותו שלומקה לווינסון? ארקה, גם לך היה התענוג לראות אותו בבואו עם אביו אלינו, לפני נסיעתכם. הם ביקשו מכם לקחת חבילה לארץ ישראל. מה דעתכם על שפרה אייזנשטט? שמעתי, שבסתר, היא ממשיכה את אהבתה עם גדלקה. הם נפגשים בעיר התחתית. מסרו ממקור מהימן שהיא רוצה להתגרש מלייבל, וחושבת להתחתן אז עם גדלקה. (זאת עדיין שאלה גדולה!) אבל לייבל אייזנשטט אינו רוצה לתת לה גט, הוא מרחם על שני ילדיו. הוא כבר סגר את החנות שלו לדברי חשמל, אין לו כסף למסחר. כל זה הודות לשפרה שסדרה אותו. אבל זה ישאר סוד אצליכם! בנשף של "מכבי" היו בעלי ה"כרס", עם כיסים "רחבים". שם, ברסיורסה, קרה להם מקרה. מישהו הכניס להם לשתייה איזו אבקה. בשעה 3:00 בלילה הופיע אצל כולם כאב ראש, אחדים גם התעלפו. גם ליזקה בורוביץ' היתה בין המתעלפים. כאשר העירו אותה היא צעקה: אל תקלקלו לי את התסרוקת.
העמסתי עליכם מכתב, הלוואי עליכם.
נו, פניצ'קה, בשבת הגדול, כשגם זליה יהיה בבית, נשתה לכבודך, לבריאותך, לאושר המשפחה ולהצלחה.
נו, שלום וברכה וכל טוב אמן סלה!
כתבו מכתבים ארוכים, תהיו בריאים, מאושרים ושמחים
מנשק אתכם
שלכם
פאפא [אבא]
במלה אחת, הם ערכו שם חתונה, מזמן לא ראו כמוה בשצ'צ'ין. כעת, מה הלאה? הלאה, הזוג הצעיר יגור אצל שרה, בחדר למעלה, ויהיו ביחד. הבחור הצעיר הוא תָפָּר, מרוויח משהו. חוץ מזה, סיפר לי ברל מפי רייזל, שאצל חינקה של שרה, המצב הוא קשה. החנות של הרשל כמעט התרוקנה. הפדיון היומי כ30 גרושים. שיינה דווקא מתפרנסת יפה אבל שמעון חולה מאוד, הוא יורק דם. מקניש קיבלנו, כמו כל שנה לפני פסח, 6 בקבוקים, צנצנת ריבה (אוי, אילו יכולתי לשלוח מחצית ממנה אליך ארקה היקר), גם סיר עם שומן אווזים. אין מה להתלונן! מה לעשות? לבני קניש יש כבר מסורת כזאת.
בעוד 3 ימים יגיע זליה הביתה, יהיה יותר שמח בבית.
המכתב הזה יגיע ודאי אליכם לפני פסח. אני מאחל לכם חג פסח שמח! תהיו בריאים, מאושרים ועליזים וכתבו מכתבים ארוכים וטובים.
מנשק אתכם חזק
שלכם
פאפא [אבא]
שיינקה מברכת אתכם מכל הלב ומאחלת חג פסח שמח!
[1] דאס זאל אשר ניט זעהן. [2] אוגוסטאוו, מוצאי שבת, א חנוכה - 34 - 1/XII
[3] מיינע טייערע כינא, פאניא, ארקע און אשר - שלום! [4] אייער בריוו האבן מיר היינט ערהאלטען. שיינקע איז [5] געקומען צו פאהרן אין דער היים מאנטאג אין אוונט. דיין [6] בריוו, כינאטשקא, האט אונז פארשאפט פארגעניגן [7] מיר זאנען זייער צופרידן, וואס איר האט זיך פארשריבן [8] אויף א פלאץ. געוויס איז זייער וויכטיק, וואס איר וועט [9] האבן א אייגענע הייזל, זאל זיין מיט גליק דער [10] אנפאנג וואס איר האט געמאכט. איך וועל אין דער [11] פראגע אנטקעגן קומען אייך אויף וויפיל נאר עס [12] וועט זיין ביי מיר די מעגליכקייט, ווייל מיין און [13] אויך שיינקעס וואונש איז, אז איר זאלט זיך אויף [14] בויען אויף א אייגענער שטיקל נחלה. עס איז פאראן [15] ביין מענשען אויסער דעם רצון, דעם גוטן ווילן, [16] אויך יכלת וואס דאס איז - די הויפטזאך, וואלט ביי [17] מיר געווען די לאגע איצט כאטש אזוי ווי פאר- [18] איאהרן וואלט מיר געווען זייער לייכט נעמען 400 ד [19] און שיקען. אט די וועלכע זאנען נאך דא - ווייל די [20] 200 דאלאר, וועלכע מען איז מיר שולדיג, קען איך [21] דאך נאך ניט רעכענען פאר מזומן, דער פעהלער [22] איז אבער וואס שוין ערער 10 מאנאטן האט זיך די {2} [23 >46] [24] אלגעמיינע לאגע פון לערער אין אונזער מדינה [25] זייער פארערגערט אויף אזוי פיעל, אז עס איז [26] שווער געפינען איצט א לערער, וואס זאל האבן די [27] נייטיקע חיונה, פון דעמאלט אן האלט איך אויס [28] זאליען פון די דאלארן, איך מוז דאך געבן איהם [29] די מעגליכקייט שוין צו ענדיגן זיין שטודיום, [30] נאר אזוי ווי איך וויל דאך דורכאויס אז איר זאלט [31] דעם פלאץ ניט אויסן לאזן חס ושלום און איר זאלט [32] זיך טאקע אין א מזל-דיקע שעה זיך בויען [33] רעכן איך צו שיקען אייך אויף דער צווייטער [34] וואך די געלד, איך ווייס נאר ניט גענוי צי איך וויל [35] קענען אייך שיקן 400 ד, דה די גאנצע סומע [36] אדער 300 דאלאר וועל איך אבשטעלן 120 דאל. [37] פאר זאליען. איך וועל היינטיקע וואך שרייבען [38] צו מיין שוואגער יחזקאלן וועגן דעם, אויב [39] ער וועט מיך פארזיכערן אז ער וועט קענען [40] שיקען פון חוב (די 200 דאל) פאר זאליען וואס [41] ער דארף וועל איך שיקען די גאנצע 400 ד [42] אויב ניי וועל איך שיקען 300 דאל און איר [43] וועט מוזן זיך צו סטיירן ערגעץ לייען 20 פונט [44] שיינקע איז טאקע א טייערע נשמה, זי איז אין דער [45] פראגע מיט מיר איינס... [46] וועגן קומען כינאטשקא, אלס טוריסטן איז ליידער דערווייל אונמעגליך ווייל איך האב ניט שוין די מיטלען אויף אזא רייזע
notes:
[23] this line is the end of line 46 which runs up the left margin and back along the top margin.
