תרגמה מפולנית שושנה וינטראוב (26/12/2010):
עמוד 1
היי שלום - פרידה
כל הספסלים בגן היו תפוסים. עמדה לרגע חסרת אונים, מבולבלת. אחר כך, כאשר הבחינה שלידי יש מקום פנוי, התקרבה כשהיא מתנדנדת, לאט וללא החלטיות.
מאד רזה, בית חזה שקוע, כפופה קדימה. העיניים מבריקות מחום והידיים רועדות במקצת. השתעלה.
בדאגה, קצת הסמיקה, שאלה: אדוני הנכבד...האם... כאן מותר?
מותר. עניתי בסתמיות.
התיישבה בקצה הספסל, רחוק ממני. העבירה רגל אחת על השניה. הוציאה מהתיק ספרון קטן והחלה לקרוא. כיוון שהשתעממתי שרקתי בשקט.
הרימה את עיניה ופסקה מקריאתה: או, כמה יפה אדוני שורק...אני כל כך הייתי רוצה ללמוד...
-מה ללמוד?
-הרי אמרתי לאדוני, לשרוק. נשמעה תשובה חסרת סבלנות
-אם גברתי רוצה אלמד אותה לשרוק.
פניה נהיו עצובות לפתע "לי אסור..."
-מדוע?
כי אני מאד חולה...ראות...
התקרבתי אליה.
-מזמן?
-לא
-בת כמה גברתי עכשיו?
-עשרים ושמונה
-המ... מדוע גברתי יושבת פה עתה?...
-עכשיו הרי כבר לא משנה...
-שחפת?
-כן
עמוד מס' 2
סגרה את הספרעמ' 3
-בעצם, מדוע זה כל כך מעניין את אדוני? השתעלה חזק
-ככה סתם...במקרה...
הביטה בי בתשומת לב. בפניה, כאילו הבזיקה מחשבה פתאומית
-האם אדוני מגיע לפה לעתים קרובות?
-כן, אבל מחר אני נוסע...
-רחוק?
כן. לחוץ לארץ...
-חבל
-למה גברתי מצטערת - התפלאתי
-כיוון...אדוני בא כאילו כדי להתראות איתי...להיפרד...
קולה עבר ללחש מחרחר, שהופסק בשיעול.
הסתכלתי הלום בעיניה המבריקות
-אני לא מבין...הרי גברתי לא מכירה אותי...
-אבל אני מכירה את אדוני...ראיתי ואפילו דיברתי...
-איפה? מתי?
-האם אדוני שכח כל כך מהר? בקליניקה...
אדוני בדק אותי... ועוד כמה גברים צעירים...
אדון מבוגר אחד דבר איתך בחצי קול...
לפני שבוע, נשמה בכבדות.
-או, כן - אני נזכר - טוברקולוזיס פסאודולבריס פולמוניום אקוטה...מצב ללא תקווה...מספר שבועות...
ישבנו רגע בשתיקה. הרגשתי בתוכי מין ריקנות משונה ובאותו הזמן כאב ללא שעור.
-גברתי רואה...זה כואב לי מאד...
גברתי תסלח לי...אני חייב מחר לנסוע
יצאתי לרגע...סידורים... התרוממתי - גם היא קמה
אדוני...האם...אדוני ייפרד ממני לשלום...
הרי אדוני נוסע לזמן ארוך... כאשר אדוני יחזור, אז... בכי הפסיק את דיבורה.
עמדתי חסר אונים, כאוב.
-האם יש לגברתי קרובים כאן... מכרים...
-לא...אין לי... בקשה אדוני - תפסה אותי
עוויתית בידי. האם זה ימשך עוד הרבה זמן?...
שעול חרישי, קורע, עיניים בוערות, הורסות, חודרות לעומק הנשמה. מפגינות, פראיות, מתנקמות, מתחננות
-גברתי יכולה לחיות עוד הרבה זמן... אבל צריך לשמור...כי, דרך אגב...דברתי בחוסר החלטיות, כאשר דופק ליבי מואץ ולא סדיר...
-אדון...אבל אדוני ייפרד ממני, לפני שיסע?...אני אין לי כאן אף אחד...
-כמובן.
צנחה עייפה על הספסל כשעל פניה כתמי אודם.
ידעתי שאין הצלה. - הסתכלתי עליה בעיקשות - כאילו לחרוט בזיכרוני את קווי פניה - בהרגשה כואבת של חוסר האונים שלי.
-גברתי בקשה - אמרתי ללא אומץ - אם גברתי תצטרך עזרה חומרית, אני יכול אולי להשתדל...
-בשביל מה? - אני הרי לא צריכה עכשיו...חוץ מזה יש לי רנטה אחרי אבי.
-אם כך---גברתי רואה...מחר בבוקר אני חייב לנסוע, הכרחי...ו...אני מאד...תמיד אזכור...
-בשביל מה אדוני אומר לי כל זאת התלהטה לפתע - אם...אדוני רוצה לעשות בשבילי משהו... שאדוני יבטיח, שכאשר אדוני יחזור
עמ' 4
אדוני יבקר אותי...שם...אדוני יודע...אלרטה אוזדר (ELLARTA OZDER)...
טוב?...
שתקתי רגע, נסער, מדוכא.
שמה על פיה מטפחת, מכוסה חלודה וכתמי דם שהתייבש
-לא, לא מבטיח...כיוון שגברתי עוד הרבה זמן...תחיה הרבה מאד זמן...
-מה פתאום
יותר לא יכולתי, - הושטתי את היד ואמרתי בהדגשה ובחוזקה:
-היי שלום גברתי!
-שלום
נגעתי ביד לחה ולא נעימה.
בצעדים מהירים, בזהירות כאילו מתגנב בגן בבריחה מכוח בלתי נראה הרודף אחרי, עזבתי את המגרש הירוק, המגודר ונשמתי עמוק יותר את האוויר העירוני הספוג בנזין ואבק.
31- 6 -11
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כתבו כאן את התרגום שלכם. אם יש תיקון לתרגום אחר, או תוספת - אנא ציינו זאת. כל תרגום והערה עוברים אישור ולא יופיעו מיידית. תודה על עזרתכם!