מכתב 201








תרגמה מיידיש ביאנקה רודיך (30.1.2011):

אוגוסטוב, מוצאי שבת, 10/3/1934
יקירים שלי, חינה, פניה, ארקה שלום!
אחרי ציפייה ממושכת קיבלנו ביום ד' את שני המכתבים שלכם. שלחתי יום יום ילד מבית הספר שיביא את המכתב מ"ארץ ישראל" כשיגיע, ובכל יום הוא חזר בידיים ריקות (הדוור מרוקן את התיק בשעה 12:00) אבל ביום ד' ילד השירות שלי הביא ישר לבית הספר, בשעה 11:00, את שני המכתבים מכם. אינכם יכולים לשער את שמחתי, דומה לשמחה מנתינה. המכתב הקודם היה רק מפניה, עבר שבוע ולא הגיע מכתב נוסף ואני כבר הייתי מודאג. שיינקע אמנם הרגיעה אותי, אבל אחרי-כן הודתה שגם היא לא היתה רגועה, אבל לא רצתה לגלות. אבל הרי כבר הגיעו המכתבים. למחרת היום, יום ה', כבר העברתי אותם לזליה.
מעניין מאוד איך את, פניצ'קה, כותבת בשני מכתבייך: בראשון על הבוץ ועל הדרשה של המגיד, או בכלל תיאורך הפואטי של העמק. שיינקע היתה מוקסמת. אני מכיר היטב את אחותו וגיסו של ארקה ואת ילדיהם. אני זוכר את ילדתם הבכורה אשר היתה "ברוגז" עם ארקה כשהיינו אצלם. יש לשער שמצבם לא הכי טוב. המצב הכללי של המורים בערים הגדולות גרוע יותר מאשר המצב בעיירות הקטנות. חינוצ'קה, מכתבייך הלבביים חדורים במסירות רבה, זה לא מפליא אותיזה לא חידוש. אבל, אל תדאגי, מצבנו לא גרוע. חנה עובדת וגם אני עובד. מצבי יותר טוב מאשר מצבם של מורים אחרים. אני הרי, בנוסף, נותן שיעורים בבתי העשירים. אני חושב שכתבתי לכם מה סיפרה אישתו של אליהו לוויט. באה אליה אחותו של מישקה בורוביץ' אשר התחתנה עם גיסו של גרצובסקי, המורה, ובקשה ממנו לתת לבעלה ללמד את הילדות שלה. הלוויטָה אמרה שהיא אינה מחליפה מורה. אין אנו מקמצים בחיינו. בעיקר שיינקע יודעת לכלכל בחשבון, וזאת נקודה חשובה בהבנת מצבנו. אני עצמי מרגיש מצויין, תודה לאל, עם הומור טוב. אני מצליח להעביר את עליזותי גם למורים האחרים. אפילו ללווינסון הזקן. ביום ו' שלחתי לשצ'צ'ין מברק לרגל חתונתה של רחקה
[פולנית]
מזל טוב לבבי מאחלים.... הברגשטיינים. בשם כולנו, גם זליה גם אתם. לפני ימים מספר גם כתבתי להם מכתב בו ציינתי שבגלל עבודתי איני יכול להגיע לחתונה. הייתי מאבד יום ו' ויום א' שני ימי הוראה בבית הספר. כתבתי במיוחד לרחקה וצירפתי את שירך "רכבת", פניצ'קה, כולל התווים. "בַּעְלָנוּת!" אבא אוהב להתפאר! כך היית אומרת פניצ'קה. גם כתבתי לה שאני שולח את השיר בצירוף התווים כי היא יודעת לשיר יפה, אז שתשיר שיר של פניצ'קה. ושנית, כתבתי, שמכיוון שהלחן הוא שמח הוא יהיה סימן לשמחה ואושר בחייה החדשים. רייזל נסעה לחתונה. ברל אמר לי שהיא לא הביאה מתנה. אבל רייזל פשוט נחוצה להם שם לעזרה וישלמו לה גם דמי נסיעה. אילו הייתי אני נוסע וודאי הייתי צריך לקנות מתנה. חתונה כיום זה עסק עם מוסדות שונים בשצ'צין, ובשבת עליה לתורה, ונדר בתרומה. אני זוכר שכאשר הייתי בשצ'צ'ין, בזמן חתונתה של פרניה, כמה זה עלה לי אז. אבל ההכנסות היו אז אחרות. אתם יודעים וודאי שאמא ע"ה [עליה השלום] היתה קרובה מאוד לשרה וכך גם אני. צריך לקחת בחשבון את הזמנים. אצלנו החורף כבר עבר סופית. רק בערבים אנו עדיין מסיקים את התנור. היום, שבת בבוקר, קמתי כפי שאני רגיל כל יום. נכנסתי לאורווה ונהניתי לחטוב עצים. החתול שלנו רץ גם הוא החוצה יחד איתי, דרך דלת המטבח. הוא טייל לו מעל הגגות (הוא ולא אני!) ופתאום אני רואה אותו מול הדלת הפתוחה של האורווה, יושב ומביט איך אני חוטב עצים. כשגמרתי את מלאכתי הוא רץ קדימה, מקפץ בשמחה. והנה בא לקראתי סטרינקובסקי, השומר שלנו, ומקדים לו ברכת "בוקר טוב". עליכם לדעת שזו "זכיה" גדולה, לא כל אחד מן הדיירים זוכה בכבוד הזה. הוא כנראה מעריך אותי על חטיבת העצים. כן, בינתיים נסחפתי, כך נהוג אצלי כל בוקר יום חול. אבל בשבת בבוקר אני קורא, אני מקבל את ה"היינט" במשותף עם המורים. מצאתי היום בגליון אחד שיר עממי מאת א.ז. בן-ישי (האם זה לא ה"סבא" ["זיידע"] של א.ז. רבינוביץ' שיאריך ימים?) השיר מושר בארץ ישראל. הוא הופיע בקרבת השם "עין חרוד"...

פֹּה עין-חֲרוֹד!
טיַלְתִּי בָּעֵמֶק בְּמַקל-נוֹד
בָאתִי אֶל כְּפָר הוּא עֵין-חֲרוֹד
לֹא אֵלֵך עוֹד הָלְאָה פֹּה אֶעֵמוֹד –
פֹּה טוֹב לָגוּר, פֹה טוֹב לַעֲבוֹד.
לֹא אֵלך עוד הָלְאָה: פֹּה עֵין חֲרוֹד!

טִיַלְתִי בָּעֵמֶק, צָמֵאתי מְאֹד.
מַעַיָן מָצָאתִי הוא עֵין חֲרוֹד:
לֹא אֵלֵך עוד הָלְאָה, פּה אֶשְבֹּת –
פֹּה טוֹב לָנוּח, פה טוב לִשְתוֹת
לֹא אֵלֵך עוד הָלְאָה: פֹה עין-חֲרוֹד!

שיר עממי נדיר! כל כך פשוט, כל כל טבעי! נדמה היה לי שאותן מילים אני שומע ממך, חינוצ'קה, אלה הרי המילים שלך, זה כה מתאים לך! מרוב התלהבות
[המשך במכתב 190]

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

כתבו כאן את התרגום שלכם. אם יש תיקון לתרגום אחר, או תוספת - אנא ציינו זאת. כל תרגום והערה עוברים אישור ולא יופיעו מיידית. תודה על עזרתכם!